הרשם לקבלת עדכונים
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
תפקיד/מקצוע

Wine Israel
מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
דף הבית >> מזון+ כתבות >> ריכוזיות בענף המזון: כוח להשחית?
ריכוזיות בענף המזון: כוח להשחית?
 
 
רוב המרואיינים בכתבה זאת ביקשו להישאר בעילום שם. הם פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם. הסיבה: הריכוזיות בענף המזון הישראלי אדירה. למה להם "להתעסק", "להסתבך" ולהרגיז את בעלי הכוח. לא פחות ממחצית מוצרי המזון בישראל מיוצרים ומשווקים ע"י חמישה ספקים בסך הכול. 2 רשתות השיווק, מנגד, שופרסל והריבוע הכחול, שולטות כמעט ללא מיצרים על רוב השוק הקמעונאי. האם מדובר בכוח לא סביר? האם מדובר בכוח להשחית? תחקיר מזון+
 
 
 
 חיים פלטנר
 
 
 
האם ענף המזון בישראל ריכוזי בשיעורים החורגים מן המקובל בעולם המערבי – הן בתחום הספקים והן בתחום רשתות השיווק? התשובה לכך מותנית את מי שואלים - אם זה ספק גדול או מישהו מרשתות השיווק. מעבר לחילוקי הדעות, המשולבים לא פעם באמוציות חריפות, יש משהו משותף לדוברים משני הצדדים - רבים מן המרואיינים לכתבה זאת בקשו שלא לצטט אותם בשמם,  עדות חותכת, וגם לא נעימה במיוחד, לריכוזיות ולעוצמה הרבה שמרכזים בידיהם גורמים מרכזיים בענף המזון בישראל, גורמים שעדיף "לא להסתבך עמם" - כדברי כמה מן המרואיינים (שמם שמור במערכת). ככלל, לא הכול שחור ולבן בתחום זה, יש גם הרבה תחומים אפורים, ולא פעם עמדות הצדדים השונים, סותרות לחלוטין זו את זו.
לא צריך להיות סטטיסטיקן או כלכלן מנוסה כדי לראות עד כמה גדולה הריכוזיות בקרב הספקים בענף המזון בארץ. קרוב ל-50% ממוצרי המזון הנמכרים בארץ מיוצרים או משווקים על ידי חמישה ספקים גדולים, (ראה מסגרת) שכוחם הלך והתעצם בשנים האחרונות בעקבות רכישות ומיזוגים עם חברות שונות במשק הישראלי. מנגד ניצבות רשתות השיווק, שבראשן שתי הגדולות- שופרסל, המחזיקה כ-37% מן השוק המבורקד ורשת הריבוע הכחול עם נתח של כ-25%. משמע, שתי הרשתות מחזיקות ביחד בנתח של כ-62% מן השוק הקמעונאי המבורקד. 
 
רשתות In –חנויות שכונתיות Out
 
בעולם המערבי וגם בישראל, מתחזק בהתמדה מעמדן של רשתות השיווק. הרשתות תופשות בהדרגה את מקומם של המינימרקטים והחנויות השכונתיות. מגמה נוספת שבולטת בשנים האחרונות- את מקום הסופרמרקטים הישנים תופשים עתה פורמטים חדשים- חנויות שאינן מסתפקות עוד במכירת מזון ומכניסות בין כתליהן מוצרי אלקטרוניקה, דברי הלבשה, תמרוקים ומוצרי טואלטיקה, כלים לבית ולגינה וכיוצא באלה.
בארץ, גדל מאז 1988 היקף קניות המזון ברשתות השיווק בכ-10% ותושבי ישראל קונים כיום ברשתות הללו כ-58% מקניות המזון שלהם. אם ננכה מנתון זה את קניות הציבור הערבי, שאחוז הקניות שלו ברשתות השיווק עדיין נמוך, כ-11% בלבד, אזי היקף הקניות של הציבור היהודי בלבד מגיע (על פי נילסן ישראל) לכדי כ-66%.
"המעבר מן החנויות המסורתיות לרשתות השיווק, הוא סממן נוסף לעלית רמת החיים שלנו"-אומר רון אנטונובסקי, מנכ"ל נתיב יועצים, המתמחה בייעוץ שיווקי ומחקר לענף המזון. "גידול היקף הקניות ברשתות מצביע גם על גידול הריכוזיות בתחום הקמעונאי, וזו חורגת מן המקובל במדינות אחרות במערב". סקר משווה שערכה הכלכלנית רוני בר צורי, ממנהל המחקר והכלכלה במשרד התמ"ת, בדק את התפתחות רשתות השיווק בארץ ובמדינות המערב. מן הסקר עולה, שישראל נמצאת בבירור מעל קו המתאם בין תמ"ג לנפש לבין שיעור מכירות המזון, באמצעות רשתות השיווק. על סמך השוואה בינלאומית, ניתן היה לצפות כי שיעור המכירות ברשתות המקומיות בארץ יגיע לכדי כ-42% מקניית המזון. בפועל, שיעור הקניות מתקרב ל-58%, שיעור המתאים למדינות שבהן רמת החיים גבוהה בהרבה מאשר אצלנו והתמ"ג לנפש בהן הוא 35 אלף דולר. התמ"ג לנפש בישראל מסתכם בכ-26 אלף דולר בלבד.
 
הציבור הישראלי - "קהל שבוי"
 
אמנם הרשתות מתחרות ביניהן ובעוצמה רבה, אבל הצרכן הישראלי לא תמיד תורם לתחרות הזאת. הסקר מעלה, כי הצרכן הישראלי מפגין בדרך כלל נאמנות רבה למקום הקנייה שלו - מצב שבולם במידה ניכרת את התחרות בתחום. מסתבר, שהוותק הממוצע של הצרכן הישראלי במקום הקנייה שלו הוא כ-7.5 שנים בממוצע. הסקר שערך התמ"ת ב-2006 מצא גם, כי לרוב התושבים בישראל יש מקום קניה קבוע, שבו הם עורכים את מרבית קניות המזון שלהם. במצב כזה מיקום המוצר על המדף הופך לגורם מרכזי יותר במכר של מוצר מסוים. "הנאמנות היא בעוכריו של הצרכן הישראלי, ולמעשה חלק ניכר מן הציבור הישראלי הוא בבחינת 'קהל שבוי', שאיננו עושה שופינג, איננו מחפש מקום זול יותר אלא קונה באותו מקום באופן אוטומטי"- מדגיש רון אנטונובסקי. "יש כאן נאמנות למקום הקנייה, יותר מאשר לרשת או למותג, וזאת מטעמי נוחות כמו קרבה לבית המגורים או לדרך לעבודה וממנה".
 
שם המשחק - צבירת כוח ועוצמה
 
התחזקותן המתמשכת של רשתות המזון לוותה במקביל בהתחזקותם של התאגידים הגדולים בארץ. למעשה 3-4 אחוזים מכלל תעשייני המזון שולטים בשוק הזה. שם המשחק כיום הוא - צבירת יותר כוח ועוצמה, והדבר בא לידי ביטוי הן בתעשיית המזון והן בענף הקימעונאות.
אחת הדוגמאות לכך, היא ללא ספק רשת קו-אופ ישראל (בעבר קו-אופ ירושלים), שבראשה עומד המנכ"ל רמי מנדל. מאז נכנס לתפקידו לפני כשש שנים, הספיקה הרשת לרכוש שורה ארוכה של מינימרקטים ורשתות שיווק קטנות, ומחזור המכירות של קו-אופ ישראל גדל באותה תקופה פי שלושה.
"היעד שלי הוא לגדול בכל שנה ב-20% מן הפדיון" - אמר לא מכבר מנדל בריאיון לעיתון גלובס. "אין ספק - הוסיף – שלגודל משמעות רצינית, במיוחד כאשר מדובר מול הספקים. כוחם של חמשת הספקים הגדולים במשק מתעצם וזה מצריך התמודדות אתם בכל דבר". מנדל, שמכיר היטב את השחקנים במגרש הביתי שלו, מודה עם זאת, כי לא יתגרה בשופרסל או בריבוע כחול, שהם גדולים וחזקים ואין לאף אחד צ'אנס להגיע אליהם, כדבריו.
 
"נהרס האיזון בין קמעונאים לספקים"
 
"כיפוף הידיים" בין הספקים הגדולים לרשתות הגדולות הוא כבר דבר שבשגרה. לרוב, משתדלים שני הצדדים להצניע את המחלוקות, אך לעתים הן פורצות החוצה ותופשות כותרות ראשיות במדורי הכלכלה. כך אירע בזמנו בסכסוך שפרץ בין רשת שופרסל לשטראוס –עלית, לאחר שהרשת בקשה לשנות לטובתה את תנאי הסחר. הגיעו הדברים לידי כך שמוצרי שטראוס הוצאו ממקררי הרשת, עובדה שנוצלה אז על ידי תנובה להגדלת המכירות שלה בשיעור ניכר. ברבות השנים נתגלו לא פעם מחלוקות נוספות עם ספקים גדולים דוגמת אסם, יוניליוור ויפאורה, מחלוקות שיושבו במהירות וזכו לכיסוי תקשורתי צנוע יותר.
אזכור הנושא בפני נציגי הרשתות והספקים, מעורר לא פעם תגובות חריפות ואף מתלהמות. מסתבר שלשני הצדדים "בטן מלאה" על הצד השני ולא תמיד הדוברים בוררים במלים, הכל כמובן לא לציטוט בשמם. "בתחום הספקים ישנה בארץ ריכוזיות מטורפת שאיננה מקובלת בשום מקום בעולם" - אומר בזעם רב גורם בכיר באחת מרשתות השיווק הגדולות. "זוהי רעה חולה ישראלית, ומי שאשמים בכך הם הממונים על ההגבלים העסקיים לדורותיהם, שנתנו לספקים הגדולים לגדול ואשרו מיזוגים ורכישות כמו שטראוס עם עלית ורכישת שורה ארוכה של חברות על ידי אסם ואחרים. הממונים האלה הרסו את האיזון בין קמעונאים לספקים".
גם רמי לוי, המנכ"ל והבעלים של רשת רמי לוי שיווק השקמה, קובל על הריכוזיות הרבה בקרב הספקים. "יש פה אבסורד בכך, שענף המזון נשלט על ידי חמשת הספקים הגדולים. הם אמנם מוציאים הון עתק על פרסום, יחסי ציבור ומבצעי שיווק אבל למעשה לא קיימת כאן תחרות רצינית. התחושה היא שיש הידברות ביניהם, וכל אחד מתבסס בנישה שלו. כאשר תהיה תחרות אמיתית –אומר רמי לוי – אזי הצרכן הישראלי יוכל לקנות מוצרים רבים זולים ב-20 אחוזים ואף למעלה מזה".
 
הריכוזיות רק גדלה
 
מנכ"ל בכיר, המעורה היטב בענף המזון, טוען כי הריכוזיות בארץ בתחום הספקים אינה חורגת מזו המקובלת במדינות רבות במערב. במדינה כמו שלנו, אין לדעתו מקום ליותר מכמה חברות גדולות המובילות את השוק. "בעולם כולו כמעט ואין חברות מזון קטנות, ובדרך כלל ישנו תהליך ברור של קונסולידציה של חברות מזון מצד אחד, ושל רשתות שיווק מצד שני. חברת מזון שאין לה עוצמה לא תוכל לעמוד מול הרשתות"- מדגיש אותו מנכ"ל, שכרוב עמיתיו מעדיף להישאר בעילום שם, אולי מחשש לפתיחת חזית נוספת מול רשתות השיווק הגדולות. הוא גם דוחה את הטענה כאילו הספקים הגדולים אינם מתחרים ביניהם.
תעשיין בכיר ממקד את ביקורתו ברשתות השיווק הגדולות להן, כדבריו, יש כוח אדיר שאיננו מכיר בשום מדינה בעולם. "לחצן של הרשתות גבר לאחר האישור האומלל של רכישת קלאבמרקט על ידי שופרסל. זה יצר בעצם מונופול גדול של שיווק קמעונאי, שעושה בשיווק הקמעונאי כבתוך שלו"- דברי התעשיין הבכיר. לדעתו של אנטונובסקי "מצב הריכוזיות בעתיד הקרוב ילך ויחמיר גם בשוק הפרטי ובקרב הרשת הרביעית. את הסממנים לכך ניתן כבר לראות ברכישות שבצעו בשנה האחרונה הרשתות יינות ביתן וכמעט חינם. זהו רק קצהו של קרחון המיזוגים והרכישות בשוק הלא מאורגן".
הדברים הללו אינם מפתיעים את עורך הדין דרור שטורם, שכיהן בעבר כממונה על ההגבלים העסקיים ובמסגרת תפקידו אישר את העסקה. שטורם מיצר על המהלך הזה, אולם חוזר ומזכיר בשיחה עמו, כי בלית ברירה אישר את העסקה. " חרף פניותי - הוא מדגיש - חוץ משופרסל לא נמצא קונה רציני שהיה מוכן לרכוש את רשת קלאבמרקט, אשר הגיעה אלי פשיטת רגל והייתה במצב של פירוק". זאת ועוד, מיזוגן של עלית ושטראוס לא נעשה בתקופת כהונתו, אך אם היה נדרש לכך, הוא לא היה מאשר את המיזוג הזה. שטורם מזכיר, כי דחה בזמנו את בקשתה של חברת נסטלה העולמית, בעלת השליטה באסם, לרכוש את מחלבות תנובה.
 
"הרשתות מכתיבות את כללי המשחק"
 
היחסים בין הספקים והרשתות יודעים מעלות ומורדות, אבל התחושה הרווחת בקרב הספקים היא, שבמערכה הזאת ידן של הרשתות הגדולות על העליונה. למנכ"ל הבכיר הסבר משלו למצב זה. "מהפיכת מערכות המידע, שהכניסה לפני כ-20 שנה לרשתות את מערכות הברקוד, העבירה לידיהן מידע חשוב ורב על כל מה שקורה במערכת בזמן אמת, מי קונה וכמה, וכפי שאנו כבר יודעים מידע הוא כוח"- אומר אותו מנכ"ל. הוא מזכיר עובדה נוספת המוכרת כמעט לכל איש שיווק – השליטה במערכת היא בידי מי שיושב בקצה העליון, כלומר על המדפים, וזהו למעשה סוד התחזקותן ועוצמתן של הרשתות בכל העולם. "אמנם מדי פעם נוצר שיווי משקל מסוים - אבל בסופו של דבר הרשתות מכתיבות את כללי המשחק ולא היצרנים. החלק שלהן בעוגה גדל על חשבון הספקים".
בעולם השיווק, שבו הגודל כן קובע, נשחקים ולעתים גם נעלמים מן השוק מפעלים קטנים ובינוניים, שאינם יכולים להתמודד עם המפעלים הגדולים ומתקשים גם לעמוד בתנאי הסחר שמכתיבות רשתות השיווק. בשנים האחרונות נעלמו או נמכרו עשרות מפעלים קטנים בתחומי הממתקים, המאפה, הסלטים, החלב ועוד. "כיום לא כדאי להקים בארץ מפעל קטן, ולכן כמעט ואין רואים יזמות חדשות בענף המזון, רוב העסקאות הן מיזוגים ורכישות"- אומר בעל מפעל קטן, שממשיך לייצר ואף יצא לא מכבר עם מותג חדש. סוד ההישרדות שלו, כדבריו "למשוך ולהפעיל את המפעל בדם, יזע ודמעות".
דרור שטורם, שבתפקידו הקודם הכיר מקרוב את רשתות השיווק, מודע לטענות אודות לחצים שמפעילות הרשתות כנגד יצרנים קטנים. "צריך לזכור, כי הרשת היא עסק מסחרי שרוצה להבטיח לעצמו את מירב הרווחים" – מדגיש שטורם. "את זה יכולה הרשת להשיג באמצעות לחץ על הספק, כדי שיוותר על חלק מן הרווח שלו לטובתה. מובן, שקל יותר להפעיל לחצים כאלה על יצרנים קטנים".
 
"מאזן אימה" בין הרשתות לספקים
 
ליאורה בירנהק מרקוס, הבעלים ומנכ"ל מפעל מנעמים, לייצור וופלים, השקיעה באחרונה משאבים לא מעטים בחידוש המותג שלה, המוכר בשוק למעלה מ-50 שנים. "למפעל בינוני כמו שלנו זוהי משימה לא קלה – היא אומרת – ומעטים המפעלים בסדר גודל כשלנו שיכולים להשקיע את הסכומים הדרושים בפרסום ובמבצעי שיווק, פעולות שבהן משקיעים ספקים גדולים עשרות מיליוני שקלים". להערכתה, מפעלים קטנים יכולים להשתלב בשוק בתנאי שיתמקדו בפיתוח מוצרים חדשניים וימצאו נישות ייחודיות- היכן שהספקים הגדולים אינם מצויים.
לני סקסטין, מנכ"ל כרמית, מפעל בגודל בינוני לייצור ממתקים וחטיפי שוקולד, משווק את מוצריו לרוב הרשתות בארץ וגם מייצא לחו"ל. לני מכיר היטב את כללי המשחק במערך השיווק הקמעונאי. ברור לו, שתנאי הסחר שלו עם הרשתות הגדולות נחותים מאלה המקובלים בינן לבין הספקים הגדולים. כך למשל, אין מתירים לו להעלות מחירים, בעוד הספקים הגדולים מייקרים את מוצריהם. עם זאת, הוא חש באחרונה ביתר שיתוף פעולה מצד הרשתות הגדולות בתחום מבצעי מכירות, מיקום על המדפים וכיוצא באלה. "אין ספק – אומר מנכ"ל כרמית - ששיקולים מסחריים גרידא מנחים את התנהלותן של הרשתות הגדולות כלפינו. המוצרים שלנו תורמים לרווחיות שלהן ואולי אנו, המפעלים הקטנים והבינוניים, מהווים מבחינתן גורם מאזן מול הספקים הגדולים".
דרור שטורם מתאר את המציאות שנוצרה בין הספקים הגדולים ובין הרשתות הגדולות "כמאזן אימה". הספקים הגדולים תמיד ירצו שלצד הרשתות הגדולות יפעלו רשתות פרטיות, למקרה שיקלעו לסכסוך חריף עם הרשתות הגדולות; הרשתות מצידן, מחשש למשבר עם התאגידים הגדולים, ירצו תמיד שלצידם יתקיימו גם מפעלים בינוניים וקטנים, עם מותגים מצליחים, כתחליף, לפחות זמני, למותגים המובילים בשוק. וכבר היו דברים מעולם.
 
בומרנג חוזר לספקים
 
רמי לוי מודע להערכות הללו, אך קובל כי בפועל הספקים הגדולים מעדיפים את הרשתות הגדולות על פני הרשתות הפרטיות. הטיעון השגור בפי הספקים, לפיו לרשת עם נתח שוק של עשרות אחוזים מגיעה עדיפות על פני רשת שלה נתח של 3 או 5 אחוזים בלבד, אינו מקובל עליו. "הספקים פשוט חוששים להתעמת עם הרשתות הגדולות. אבל בעת סכסוך עמן הם באים ומבקשים מאתנו לשווק את מוצריהם ולשמש משקל נגד לרשתות הללו" - אומר לוי. "אני רואה בספקים שותפים בתהליך המכירה, אך ברגע שהם מעדיפים את הרשתות הגדולות, אלה מנצלות זאת כדי להילחם בנו. בסופו של דבר זה יחזור כבומרנג לספקים, כאשר בשטח יישארו רק רשתות גדולות, בעלות עוצמה גדולה פי כמה".
 
 המותג הפרטי כפתח מילוט
 
במסגרת התחרות בין רשתות השיווק, ואולי כמהלך שנועד גם לאותת איתות אזהרה לספקים הגדולים, יצאו באחרונה כמה מן הרשתות עם מותגים פרטיים. ברשת שופרסל כבר משווקים כ-900 מוצרים תחת המותג של הרשת, רובם אגב זולים מן המותגים המובילים של הספקים הגדולים. ברשת הרביעית, הכוללת שבע רשתות פרטיות, נמכרים כבר 400 מוצרים תחת שם "המותג" ומספרם הולך וגדל בהתמדה. "המותג הפרטי הוא כלי אסטרטגי עבור רשתות השיווק - הוא מסייע להן לבדל את עצמן, מקנה להן כלי ייחודי לתחרות, ומאפשר להן לספק ללקוחות מוצרים באיכות שאינה נופלת מאיכותם של המותגים הגדולים והמובילים בשוק"- אומר רפי שפר, בעלים ומנכ"ל של חברת ברנד פור יו, העוסקת במיתוג ועושה את "המותג". שפר אומר, כי את מוצרי "המותג" מייצרים יצרנים גדולים וקטנים, שמשווקים את מוצריהם גם תחת שמם. בין היצרנים הללו: קבוצת נטו- מלינדה, קבוצת זוגלובק, קבוצת יבנה ואחרים. חמשת הספקים הגדולים אינם משתתפים במותג הפרטי.
"המותג הפרטי מהווה פתח מילוט עבור יצרנים קטנים ובינוניים, שמתקשים לפרסם ולשווק בעצמם את מוצריהם"- אומרת ליאורה בירנהק, מנכ"ל מנעמים. ולצד היתרון יש גם חסרון. "ייצור עבור מותג פרטי מחייב את היצרן לוותר על קביעת שמו על המוצר שלו –מדגישה ליאורה – והסכנה הגדולה היא שאם אתה לא שומר על המותג שלך ורק מייצר למותג הפרטי, קל להחליף אותך עם יצרן אחר שמציע מוצר זול בכמה אגורות מן המוצר שלך". ליאורה ממליצה לכל יצרן להשקיע ככל יכולתו בשם שלו ובמותג שלו, אבל היא מודעת לכך שבמציאות הנוכחית ליצרנים רבים עדיף לעבוד עבור מותג פרטי. היא עצמה מייצרת עבור כמה מותגים פרטיים, אך במקביל משקיעה גם בשימור המותג שלה ובחידושו.
 
הריכוזית גדלה גם בתחום ההפצה
 
התמורות שחלו בתחום השיווק הקמעונאי – התחזקות רשתות השיווק על חשבון החנויות המסורתיות –חוללו גם שינויים במערך ההפצה הסיטונאי. בעבר, נהגו המפעלים להפיץ את תוצרתם באמצעות סיטונאים אזוריים, שחילקו את המוצרים בין החנויות והמינימרקטים שבאזורם. הסדר זה הבטיח הפצה נרחבת בכל אזור. כיום, בעקבות היעלמותן של רוב החנויות המסורתיות, בטל הצורך בסיטונאים הללו, כיוון שלרשתות הגדולות יש מחסנים מרכזיים משלהן, ומשם מחלקים את הסחורה לחנויות. את מקומם של הסיטונאים הללו תפשו חברות הפצה גדולות בהן דיפלומט, שסטוביץ, דנשר וגורי. יצרנים קטנים מסתייעים לפעמים גם במערכות הפצה של יצרנים גדולים, אשר מוצריהם מהווים עבורם השלמה למיגוון.
מפעל כרמית העביר את מרבית ההפצה של מוצריו לידי חברת גורי, והמנכ"ל לני סקסטין מציין, כי המהלך שיפר באופן ניכר את שיווק המוצרים של המפעל. חברת מנעמים העדיפה להסתייע בהפצת מוצריה בחברת ויסוצקי, שלה מערך הפצה בכל רחבי הארץ. ליאורה בירנהק סבורה, כי באמצעות מפיץ מאורגן יש לה כיום יותר שליטה ומידע על הפצת המוצרים שלה וייעודם. כאשר שווקה את מוצריה באמצעות סיטונאי אזורי, לא תמיד ידעה למי בדיוק נמכרים מוצריה והאם המפיץ איננו משווק בעת ובעונה אחת לצד מוצריה גם מוצרים מתחרים. מאידך, מפיצים מאורגנים מתקשים לעתים להגיע למקומות כמו קיוסקים, פיצוציות ושווקים פתוחים, שבהם מרבים למכור וופלים. השימוש בשרותיה של חברת הפצה יכול לעתים להיות יקר יותר, אולם הוא גם מקנה שירותים נוספים שמספקת החברה ליצרן, כמו הצבת דיילות וסדרנים בנקודות המכירה.
 
Partnership - דגם לשיתוף פעולה בין הצדדים
 
האם ניתן לישב את המחלוקות בין הספקים לרשתות השיווק - מסתבר שכן. בעולם המערבי מקובלים כמה דפוסים לשיתוף פעולה, ולהערכת אחד הספקים הגדולים המתכונת המתאימה לארץ קרויה Partnership – שותפות. במסגרת זאת הספק משולב במסגרת מערכות המידע של רשת השיווק והוא מספק לה את המוצרים הדרושים על פי המצב על המדפים ולא על פי הזמנות מוכנות מראש. שיתוף פעולה כזה קיים בין הרשת הגדולה בעולם וואל-מארט ותאגיד פרוקטר גמבל. "אפשר להגיע לתיאום לוגיסטי ועדיין להיאבק על חלוקת העוגה בין הספק לרשת" - אומר המנכ"ל הבכיר. "זהו מודל יעיל שאנו מתקרבים אליו גם בארץ. מה שקורה אצלנו קורה גם בחוץ, מה שחסר בארץ זה קצת תרבות של דיבור".
 
 
 
 
דירוג ספקים: ינואר- יוני 2008(המקור: נילסן ישראל)
תנובה 18.4%
שטראוס/עלית 11.9%
אסם/נסטלה    8.1%
תלמה-יוניליוור    4.9%
החברה המרכזית 4.5%
שופרסל 3.9%
חוגלה/קימברלי 3.5%
 
דירוג רשתות השיווק: מחצית 2008 (על פי גלובס)
שופרסל      37%
רבוע  כחול  25%
חצי חינם  4.8%
קואופ ישראל 4.0%
יינות ביתן     3.8% 
רמי לוי       3.2%
טיב טעם    2.8%
  
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים