מבזק  חדשות
 


 
Wine Israel


מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
דף הבית >> מזון+ כבוד השף >> גיל חובב
 
 
אל תקראו לי שף 
 
 

גיל חובב מתעקש כי הוא איננו 'שף', אלא לכל היותר – 'בשלן'. מי שנחשב לאחד מאושיות המטבח המפורסמים ביותר בכל אמצעי התקשורת שלנו, מוכן להישבע שלא רק שמעולם לא למד בישול בצורה ממוסדת – גם אין לו כל עניין לפגוש את המקצוע מצד הנירוסטה שבמטבח, אלא רק מצד המפה הלבנה של שולחן האוכל. מזון+ בפגישה אישית, לא ממש לוחצת

חוה ברק


אפשר להתחיל את זה ככה: גיל חובב, ה'מאמי' הלאומי בנושא האוכל, עסוק. טוב, זה ממש בנאלי, כי כל מזפזף טלוויזיה מצוי, כל גולש אינטרנט, כל מאזין ברדיו, כל קורא עיתונים ו/או ספרים – גם לא איש ענף המזון בישראל – חייב להיתקל בדמותו הססגונית כמעט באופן תדיר. פשוט אי אפשר להתחמק ממנו.  הוא כבר הנציח מותג בשם  'גיל חובב', והשתלט לנו על המסך, כשהוא מגיש בסגנון ה'גילי' שלו  תוכניות בישול פשוטות שכל אחד ואחת יכולים לעשות בכיף, (וגם יש מצב שזה ייצא לכם טעים...), או במקביל להיכנס לאתר REST ולקרוא מה הוא חושב על המסעדות שלנו כמבקר אוכל, או אפילו להאזין למולי שפירא בשישי בבוקר, ולקבל ממנו בפינה בתוכנית, המלצה על מסעדה לא ממש יקרה. איך שלא תרצה - אתה תופס קצת מגילי. (או גיל, בשבילכם).
הוא נולד בירושלים, לפני 47 שנה, לזוג אנשי רדיו ותיקים ומעורכים, שהשפיעו רבות על התקשורת, הלוא הם - משה חובב,  מי שהיה מנהל קול ישראל בעבר וקריין חדשות מיתולוגי,  ואמו דרורה בן אבי, בתו של איתמר בן אבי וסבה אליעזר בן יהודה. בספריו – הקורא יכול להפליג יחד איתו לבית ההורים בירושלים, לילדות, אל הסבתא מומה, וקשה לך להינתק מהם.
הוא  למד בגימנסיה העברית, שירת בצה"ל בחיל מודיעין, עשה תואר ראשון באוניברסיטה העברית -  בספרות צרפתית ובי. איי. כללי. במהלך הלימודים עבד כברמן במלון שרתון וברים נוספים בירושלים, עבד כעיתונאי בשבועון הירושלמי "כל העיר" ובשנים שלאחר מכן עבד כעורך, כתב ומבקר מסעדות בעיתונים  כל העיר, העיר, חדשות, הארץ, ידיעות אחרונות וטיים אאוט.
כיום הוא כותב טור מתכונים באינטרנט וטור ביקורת מסעדות באתר המסעדות REST.
לפני שמונה שנים הקים את "הוצאת קרפד", ועד היום יצאו לאור בהוצאה עשרים ספרים גם שלו וגם של כותבים אחרים, כמו יונתן רושפלד, אביבה בן יוסף, נילי אושרוב ועוד.
מה בעצם כתבת?
"רומן, שני אוספי סיפורים קצרים, ספר יין ועשרה ספרי בישול".
ומה לגבי טלוויזיה? הנה טוב ששאלתם. כי גיל הגיש את שתי העונות הראשונות של סדרת האוכל "שום פלפל ושמן זית" בערוץ 1 עם איילת לטוביץ', יצר, ערך והגיש את סדרת האוכל והפולקלור "עושים שוק" בערוץ 2 , כתב, ערך והגיש שתי עונות של "קפטן קוק" (סדרת מסעות אל המסעדות הטובות בעולם) בערוץ 10 , יצר, כתב ערך והגיש את סדרת האוכל "עושים חג" בערוץ 3, יצר, ערך והגיש את מגזין האוכל היומי "גיל חובב והתוספות" בערוץ 3, הגיש וכתב את הסדרה "מצעד האוכל הישראלי"  בערוץ 2, הגיש וכתב את הסדרה "המנה של המדינה" שמשודרת בערוץ 2 , הגיש תוכנית רדיו שבועית ב-88 אף אם,. ועוד-ועוד-ועוד...


אני לא שף

אז איך אפשר למצוא אותו בקלות לראיון? תנסו בבית, הוא עונה. לא צריך פלאפון. דקה לפני שאנחנו יורדים על קפה הפוך, הוא רק מבקש: "רק אל תקראו  לי שף".
  אבל למה? אני מתעקשת. למה?  "כי 'שף' זה מונח מאוד-מאוד מוגדר", הוא משיב לי, "שף זה מנהל מטבח במסעדה, זה לא טבח. לא למדתי להיות שף, כך שאין לי הזכות להיקרא שף".
"מה זה אין לך זכות", אני מתריסה לעברו, "הרי אתה מזוהה כל כך עם אוכל, ודומה שאין כמעט מי שמזוהה תקשורתית יותר ממך"... 
גיל: "אין לי זכות, כי לא עשיתי בתחום הזה מאומה. אני קורא לעצמי 'בשלן', וזה די והותר עבור ההגדרה שלי"...
אבל אתה אורים ותומים - אני מתחנפת ומתעקשת.
"אני ממש  לא חושב שאני  אורים ותומים למישהו או למשהו. אני מתמקד בדרך כלל במתכונים פשוטים, בבישול ביתי, של דודות וסבתא. זאת האהבה האמיתית שלי".
אולי זה בדיוק הרגע להיזכר שרק לאחרונה הוא הוציא את הספר, שהפך ללהיט במטבחים, אצל עקרות הבית -  "סבתות מבשלות" - מתכונים של סבתות מכל העדות.
"תגיד", אני נזכרת לשאול אותו, "הסבתא שלך, מומה, שמופיעה רבות בספריך כחלק מחוויות הילדות שלך, זה באמת היה כך איתה, או שחלק פרי דימיונך?"
"האמת – רוב רובם של הסיפורים אמת. רוב הסיפורים קרו, אך מקצתם קצת העשרתי והרחבתי". בדיוק ברגע שרציתי לפתח נושא זה בשיחתי איתו, צדה אותו אזרחית אלמונית, שעומדת נפעמת ונרגשת מול אושיית הסלבריטאות שנגלית לנגד עיניה: "היי, אתה גיל חובב? אתה מהטלוויזיה? תגיד, איך אפשר להגיע לתוכנית שלך?..." 
"לא, צילמנו כבר הכול", הוא אומר, מנחם את המעריצה, ומחייך אליה באמפטיה. מאמי, כבר אמרתי.

נגד הריאליטי

אתה לא חושב שאנחנו עוברים כאן איזה טרנד של אוכל ובישול?
"בגלל הביקוש הרב יותר בנושא האוכל, רבים נחשפים למקצוע הבישול. אני חושב שזה נובע מכך שיש  כיום יותר פנאי מפעם, והאנשים מודעים לתרבות הפנאי. כמובן שיש לכך גם קשר לעניין הכלכלי, כי חברות מסחריות החלו להבין שאפשר לפרסם, לממן תוכניות אוכל.  זה גם קורה בכול העולם.  אנחנו בישראל לא המצאנו את זה".
 ותוכניות הריאלטי, כמו 'המטבח', ושאר כאלה ירקות?
 "זו לא דרכי. זו גם בעיני לא אומנות. זה רחוק מלהיות אומנות. אני לא הייתי יכול לעשות תוכנית ריאליטי בוטה, ואני גם לא צרכן של הז'אנר הזה. יחד עם זאת אני מודע לו ויודע כי מדובר בתכניות פופולאריות ולגיטימיות".
מאיפה באים לו כל הרעיונות, אתם שואלים? אז כדאי שתדעו שתפקידו של מבקר מסעדות נורא קשה. ממש רחמים על הבחור... הוא חייב לאכול כמעט כל השבוע בחוץ במסעדות המשוועות למילה טובה שלו, ויוצא שמנות שהוא אוכל ממש מביאות לו השראה, ולעתים לא השראה, אלא דווקא הרהור שדווקא הוא היה בעצם יכול לעשות זאת טוב יותר. כן, הוא לוקח את הרעיון המשודרג  ומנסה. גם עונות השנה עוזרות לו, לדבריו,  לפתח את הדמיון ואת התוצאה. בקיצור, עבודה כייפית, אם אפשר לקרוא כך  לעבודה. ושימותו הקנאים.

לא רוצה דם

מה עם האוכל – איך לעזאזל הוא לא משמין? איך הגיל הזה מצליח לשמור על פיגורה דקיקה? בן-אדם שכל היום מתרוצץ ומסתובב סביב האוכל. אני רק מהמחשבה על מזון, מסוגלת לעלות כמה קילוגרמים...  אז הנה זה בא;  מעבר לגנים המצוינים שבהם התברך, מתברר לי שיקירנו פותח את היום במכון הכושר 'הום פליס' בעזריאלי.
ראוי גם לדעת שכשמבקר המסעדות הזה ניכנס אליך לעסק, (אם אתה למשל מסעדן) ואתה מיד מנסה לטרוח סביבו ולכרכר, ולנסות להתחנף, אז זהו, שלא כדאי לך. כי גילי מסרב לקבל פינוק. אצלו זה עיקרון במקצוע, ולדבריו הוא מבקש לקבל רק את מה שהזמין ושילם עליו. "בעל המסעדה", הוא אומר, "ירצה באופן טבעי להיטיב איתי, אבל אני למדתי לסרב בנימוס ובאדיבות המתבקשת". כן-כן,  חברים. לאיש הזה יש כבר קילומטראז' ארוך, והוא ומכיר כבר את כל הטריקים שלא עובדים עליו. אבל בינינו, הוא לא מחפש רוע. האיש זך וצח. נו, טוב, בעבר אולי היה קצת יותר שלילי, קצת יותר מלא מעצמו, אבל עם השנים התמתן. "זה משרת את הקוראים - כשאתה ממליץ להם על מקומות טובים. אין שום הישג בלהלבין פניו של מישהו ברבים. זה לא יאה לא למבקר ולא למבוקר. הרי ברור לכול כי איש לא התכוון לחרוך את המרק, או לא התכוון לפאשל... זה פשוט לא לטעמי. אולי צריך לשפר את המנה, אבל בטח לא מכובד לשפוך דמו של מישהו, או לצחוק ממנו. כולנו רוצים למצוא חן, ואין לי ספק בכלל - שגם הטבח רצה. מצד שני - אני לא כל-כך תמים להתעלם. אבל בינינו, יש לי הרגשה שקוראים משתעשעים מביקורת קטלנית, רוצים לראות דם. זה צורך של קוראים".

בעד אוכל ביתי

גיל חובב אמנם רגיל לאכול רוב חייו מטעמים מסובכים, יש יגידו פלצניים, במסעדות המנסות להרשים את חכו המנוסה בכך כבר 20 שנה, אבל בבית שלו - שימו לב - הוא מעדיף אוכל פשוט. בסיסי. כמעט כמו המתכונים שלו.
איך מתבשלת במוחך הוצאתו לאור של ספר?
 גיל: "בדרך כלל זה מתחיל להתבשל בראש במשך כמה שנים. תהליך ארוך", הוא אומר. הספר האחרון - על האוכל של הסבתות - הוא הגה כבר לפני 10 שנים, וזה נמצא אצלו בירכתי התודעה. ניקר עד שבקע. כל פעם הוא מנסה רעיון, דש בו ולבסוף זה גם יוצא.
אחרי שכל מיני אנשים שפגשו אותו ברחוב התלהבו מהרעיון, הוא החליט ללכת אל הסבתות, אותן הוא מכנה "עולם הולך ונעלם". הרעיון שלו היה לשמר את המתכונים שיצאו מהאופנה, כמו הלחוח, הצימעס, שהם ממש לא אופנתיים במסעדות, בספרים, וגם במדורים העכשוויים. "גיליתי שבפורומים באינטרנט, לעומת זאת, המאכלים של הסבתא הם נושאי שיחה". ככה זה נולד.
 "אני אוהב אוכל ישן", הוא מעיד על עצמו , "גיליתי שכיף תמיד לחזור אליו". 


ארצות האספרסו והכספומט


אתה נוסע הרבה בעולם?
"כן, אני אוהב לנסוע הרבה, אבל רק  לארצות האספרסו והכספומט... אני לא נמשך לבקר בארצות העולם השלישי.  אני נמשך לערים גדולות. הטבע והספורט הרסו את האדם, אני אוהב אספלט". לשמחתו הוא בהחלט מרצה מבוקש בקנדה ובארצות הברית, ככה שזה די מסתדר עם העדפותיו האישיות.
מה לא תאכל לעולם?
"דגים כבושים. זה – לא. אני מסוגל לאכול סושי, מסוגל לאכול פירות ים, צרצרים ועקרבים כבר אכלתי לצורך צילומים, אין לי התנגדות לאכול פעם ראשונה".
מה אתה הכי אוהב לבשל?
"כפי שכבר אמרתי - אוכל ביתי. אני מת להכין קובנה.
יש עוד סיכוי שאי-פעם בכל אופן תפתח מסעדה?
"חס וחלילה. אני רוצה להמשיך לחוות את העניין מהצד של המפה הלבנה, בחדר האוכל, ולא מהצד של הנירוסטה, במטבח.
לקראת סיום הפגישה, כשאני ממש הרגשתי שאני הולכת ומתאהבת בגברבר המוכר, אנין הטעם, העדין והשרמנטי, הצעתי לו  שנשב לאיזו ארוחה רומנטית כמו שצריך. או-אז הסתבר לי במיידית שהפסדתי. גילי חי 20 שנה עם בן זוג , ומגדל יחד איתו את בתם בת החמש. הלך עלי.
רגע, כמעט השגת כבר הכול. יש לך עוד חלום כלשהו?
"הגעתי לגיל שאני אומר: הלוואי שיישאר ככה... רק בריאות לי וליקירי".
הלוואי.

 

 

 
  
  
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 

ספר דיגיטלי, מגזין דיגיטלי,
קטלוג דיגיטלי, חוברת דיגיטלית

דיגיטלר
המרת חוברות לתצורה דיגיטלית
http://www.digitaler.co.il
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים