מבזק  חדשות
 
הרשם לקבלת עדכונים
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
תפקיד/מקצוע

Wine Israel
מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
מצאנו יינות ישראל בבורדו שבצרפת

עשרת ימי ביקורי בצרפת, תוך גמיאת כ- 1600 ק"מ, עם מאות מטרים של מדפים עמוסי בקבוקי יין, תוך ניסיון למצוא דווקא שם נציגות ליינות ישראל... יומן מסע של חובב יין מושבע
 

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים.....ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה"... כך מתחיל ספר בראשית שלנו.
אני רוצה לשתפכם בקיצור מאוד בעוד חוויה גדולה בה זכיתי בעשרת ימי ביקורי בצרפת (צרפת זה לא רק פריז), לאחרונה, ולהוסיף פסוק משלי : "ואז התפנה אלוהים וברא את צרפת, ונטע בה גפנים כחול אשר על שפת הים, ובנה בה הרי מבצר גדולות וטירות עם אינספור צריחים וגם יקבים ברא בה...
כך הרגשתי כשנהגתי בכבישי צרפת במכונית הBMW החדישה המצוידת בGPS  משוכלל שיודע גם להתריע על גשמים חזקים, תאונות דרכים או עבודות בקטע כביש מסוים. חשתי שאני נמצא בעולם אחר, כאילו נעתי הלוך וחזור בטווח שבין שנת 0 לספירה לשנת 2010 . ראיתי שם שילוב מפתיע של ישן וחדש של בניינים מרשימים בחוסנם ובגילם העתיק ושל כבישי אגרה חדישים בהם התשלומים (שהיו רבים מאוד) נעשים אוטומטית ללא התערבות יד אדם. היה שם שילוב מקסים יומיומי של באגט וקרואסון עם יינות מאוזנים כהלכה, הגולשים לגרון בקלילות ובהנאה אין קץ ללוגם אותם.
כדרכי, אוהב אני לנוע בין מדינות העולם ולתור אחרי יינות ישראל בנכר וכך גם היה הפעם בצרפת. כ- 1600 ק"מ נהגתי הפעם בכבישי צרפת המעולים, סקרתי מאות מטרים של מדפים עמוסי בקבוקי יין  צרפתי וחיפשתי את תוויות ישראל המוכרות לי. דפדפתי בהרבה תפריטי יין במסעדות, שקוע בחיפושים אחרי היין הישראלי. והוא לא נמצא. עד שהגעתי ללב  מחוז היין המפורסם בעולם – סנט אמיליון שבבורדו הידועה ביינות המשובחים המופקים במרתפי יקביה. שם בחדר טעימות, סמוך מאוד לבקבוקי יין מלבנון וממרוקו, לא הרחק ממיטב יינות האזור מצאתי אותם – את בקבוקי היין מישראל.  פרטים בהמשך...

הגענו לטולוז,הנמצאת 700 ק"מ דרומית לפריז, בטיסה מישראל, כדי להשתתף בכנס בינלאומי שערך מפעל לרכיבי אלקטרוניקה תעופתית\ביטחונית אותו אנו מייצגים בארץ. המפעל ממוקם בשולי מסלולי שדה התעופה לא הרחק ממקום עגינתם לקרקע של שני מטוסי קונקורד שהפכו לחלק מהיסטורית התעופה העולמית. קרוב גם למפעל המטוסים הענק AIRBUS .
טולוז – העיר הוורודה, עיר דרומית מיוחדת במינה, עם נופך ספרדי ועם חזיתות בתים בסגנון איטלקי שנוסדה לפני כ2000 שנה. הסתובבנו שעות רבות בסמטאות הצרות והארוכות מימי הביניים ועל גדות נהר הגארון עטור הגשרים המקסימים שנבנו לפני מאות שנים. צפינו בבתים ואוצרות הארכיטקטורה ששופצו ושוחזרו ביד רחבה. ביקרנו בכיכר הקאפיטול ובבניין העירייה שלצידה. בשולי הכיכר פזורות מסעדות שופעות מטעמים בהן נגסנו בבשר אווז עסיסי ובשרימפס מהביל, טבולים ברטבים מדיפי ריחות על. ליווינו אותם בכוסות יין הבית, אדום ולבן, פירותיים עד טירוף עם ארומות משכרות. כל היינות האדומים שלגמנו בכל ימי הטיול היו בלנדים של מספר זנים.
אחרי שעות שינה ספורות וארוחת בוקר צרפתית טיפוסית שכללה כוס מיץ תפוזים\תפוחים, שני קרואסונים (אחד ממולא באוויר ומשנהו בשרידי שוקולד), קוביית חמאה, באגט קטן, קשה קליפה, וכוס קפה, יצאנו לדרך צפונה לעבר אלבי שנוסדה בשנת 51 לפני הספירה, 80 ק"מ צפונית לטולוז על גדות נהר הטארן.

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ...  ומיד אחריהם את הכרמים בצרפת..." זוכרים? לאורך הדרך התחילה התופעה שלא הסתיימה עד סוף תיורינו בצרפת. כרמים, כרמים ועוד פעם כרמים, על פני כל פיסת קרקע בכל גובה, הר ומישור. ראינו שם מאות רבות של דונמים מכוסים בגפנים.
עצרנו בעיר (עתיקה)  שופעת יקבים, גייאק. המון שאטו ראינו שם בין הכרמים. לכל יקב ואפילו יקבון קטן הם קוראים שאטו, וכולם מסומנים בשלטים אחידים עם רקע חום.  
אלבי נוסדה  ידי הגאלים והיא מקום הולדתו של הצייר אנרי דה טולוז לוטרק. מוזיאון המכיל את תמונותיו נמצא במבנה ענק עתיק שממרפסתו ניראה מראה מדהים  של גנים, הנהר הרחב וגשריו העתיקים. במרכז אלפי נמצאת כנסיית סנט ססיל הנהדרת, ענקית הממדים. זאת כנסייה מבוצרת, שבנייתה החלה בסוף המאה ה-13 ונמשכה כמעט שלוש מאות שנה. היא מצטיינת בשלל פסלוני אבן המכסים כל סנטימטר בחזיתה. אלבי שימרה היטב את מורשתה הארכיטקטונית העשירה, וזו מנציחה את התקופות השונות שבעברה של העיר.
בצהרים אכלנו  בין השאר מרק בצל צרפתי מעולה מכוסה בטוסט מוקרם וגם קיש לורן.      לגמנו שוב את יינות הבית הלבן והאדום שהיו מעולים,  ויצאנו בחזרה לבילוי לילי בטולוז. יין ישראלי לא מצאנו גם באלבי אולם התקוות בלב ממשיכות לתת מרץ להמשיך ולחפש... 
במרכז טולוז הרחובות והמסעדות היו מלאים באלפי בליינים כמעט במשך כל שעות הלילה. 
שינה קצרה, ארוחת בוקר משוכפלת מאתמול ואנחנו בדרך לעיר ימי ביניים מקסימה ומרשימה נוספת –קרקסון. יש אומרים שזאת אחת הערים היפות ביותר בעולם מסוגה. כשהחנינו במגרש החנייה הגדול, סמוך לחומה הגבוהה של העיר המבוצרת היטב, נראה היה לרגע שאנחנו נכנסים לספר אגדות והעיר יוצאת מבין דפיו. היא נשתמרה בשלמותה מאז ימי הביניים. הצרפתים  הצליחו לשמר כראוי את העבר המאוד מרשים ולשלבו בהווה.
בין החומות עבות הקירות והמגדלים הגבוהים המבוצרים משובצים שפע של חנויות, בתי קפה מסעדות ובתי מלון. את ארוחת הצהרים סעדנו בחצר מסעדה בכיכר העיר המרכזית ההומה ממאות מבקרים. הזמנו כמובן את הקסולה – גולת הכותרת המקומית, שהוגשה בתוך צלחת חרס חומה. זהו אחד המאכלים המאפיינים את האזור הדרום צרפתי הזה (חבל לנדוק).  זהו תבשיל אנטי דיאטטי המורכב משעועית, תפוחי-אדמה, שוק אווז, נקניקים מעושנים ושומן כבש, והוא הדגל הקולינרי של המחוז. הוא היה חם, רותח, והיה שילוב מעניין ליין שלגמנו, בלנד אדום שנוצר מענבי האזור עם ארומה פירותית שופעת ואיזון מושלם האהוב עלי. 
יצאנו בצער מהאגדה הנפלאה הזאת, ניקינו מגופינו את אבק ההיסטוריה המרשימה של קרקסון מלאת ההוד וחזרנו לטולוז. בדרך נכנסנו לעוד מספר עיירות וכפרים מתקופת ימי הביניים שמצאנו שם ללא קץ, בין מאות דונמי הכרמים הנטועים מכל עבר. ההרגשה הייתה נפלאה. גילנו את צרפת האחרת.
שנת לילה קצרה במלון שכבר מזמן חגג 200 שנה לבנייתו, ו...  אנחנו בדרך למחוז היין הנכסף עלי, בורדו, מרכז היין האדום העולמי המשובח. אחרי שעתיים נהיגה בכביש הנהדר והנוח הגענו לבירת המחוז המרשימה בבתיה הגדולים והחסונים, העיר בורדו, אליה נחזור מאוחר יותר לשנת הלילה. יודעי דבר אומרים שבציר 2009  באזור היה מצוין ויינות טובים ייצאו ממנו. אנחנו ראינו באזור גפנים גזומות בשיטה המיוחדת לאזור ומוכנות לתחילת הצימוח של העלים בעוד מספר חודשים. בחוץ הטמפרטורה הייתה כ 5-8 מעלות.
בדרך עקלקלה וצרה בין כפרי האזור הגענו לתחנתנו הראשונה, הכפר מארגו. שם בקצה הכפר בפנייה ימינה הובילה הדרך הצרה לאחוזת יקב שאטו מארגו המפורסם ביינותיו המעולים. במרכז האחוזה נמצא מבנה שאטו אמיתי - ארמון.
בכניסה ליקב ניגשה אלינו גברת מחייכת וכששמעה שאנחנו מדברים עברית היא הציגה עצמה כבעלת המקום שירשה את השאטו מאביה. קורין מונצלופולוס, בעלת השאטו סיפרה לנו שבעלה היהודי (ממשפחת לוין) ובנם, מבקרים בישראל באותה עת, לכבוד הפסח.
האחוזה מאוכלסת מהמאה ה-12. בשנות השבעים רכש את האחוזה תאגיד המרכולים  שבראשו עמד היווני אנדרה מונצלופולוס. מונצלופולוס ובתו, קורין השקיעו בכרמים ממון רב ועבודה רבה והיטיבו את תהליך עשיית היין שהפכו להיות בין היינות המשובחים באזור. לאחר שאביה נפטר קנתה קורין מונצלופולוס  את החלק הארי של מניות האחוזה והפכה להיות בעלת המניות היחידה של שאטו מארגו.
הצטרפנו למנהל המקום, פיליפ באסקאולס, שבשלב ראשון הוביל אותנו לאולם המכלים לטעימת שלושת יינות היקב מבציר 2009. המכלים חלקם עשויים מנירוסטה וחלקם מעץ. בשאטו מארגו זן הענבים העיקרי המשמש לתמהיל היינות הינו קברנה סוביניון, אשר מרכיבים כ-75% מהכרמים, אחריו בא ענב המרלו שמרכיב כ-20%, וקברנה פראנק ופטיט ורדו. כ-30,000 ארגזים מיוצרים מדי שנה  במקום. גיל הגפנים הממוצע הנבצרות לצורך הכנת יין שאטו מארגו הוא 35 שנים.
פתחנו עם טעימת היין מהסדרה השנייה של היקב - פביליון רוז' (Pavillon Rouge) .
67% קברנה סוביניון, 29% מרלו 4% פטיט ורדו.
הצבע בורדו כהה, טאנינים בשלים ומעט עפיצים אך רכים, משיים. יודעי דבר אומרים שבעוד 7-10 שנים יגיע היין לטיבו האמיתי.
לכוס נמזג היין מהסדרה הראשונה של היקב - שאטו מארגו, שהוא בדירוג פרימייר קרו. כדי לטעום יין זה אנשים נוסעים אלפי ק"מ. (וגם אני). 87% קברנה סוביניון, 9% מרלו, 2% פטיט וורדו, 2% קברנה פרנק. "אגרוף ברזל בכפפת משי", אמר לנו המארח. "שנה מיוחדת הייתה לנו ב2009 , עם טאנינים קצת בולטים אבל רכים"  למען האמת העפיצות הייתה קצת גבוהה אך היא תתרכך ואז היין יתאים באמת ללגימה מהנה ומושלמת. הצבע אדום כהה, נוטה לשחור. סטיבן ספורייר דירג יין זה  ב"דקנטר" כטוב ביותר שטעם השנה במחוז מרגו. "יין קסום עם איכות טהורה של משיות קשמיר על החיך. הביטוי המושלם ביותר שניתן להעלות על הדעת של הכרמים במארגו. שתו בשנים  2016-40 ." כן, כן בעוד 20-30 שנה היין יהיה בשיאו.

סיימנו בלבן פביליון בלאן (Pavillon Blanc) – 100% סוביניון בלאן,13.8% אלכוהול. חמצמץ, פריך, ושונה מאוד בארומות ובטעם מהסובניונים הישראלים המוכרים. מארחי החליט להטעימו דווקא בסוף, אחרי האדומים בניגוד למקובל בכוונה, בכדי להדגיש את ייחודו.
מהטעימה עברנו לאולם בו מייצר חבתן מיוחד 30% מחביות העץ של היקב. מעניין ומיוחד.  במרתף החביות הראשון מתיישנים יינות 2009 במאות חביות. במרתף החביות השני, הנמוך יותר, פגשנו במאות חביות עם יינות 2008. לאחר שנתיים של שימוש החביות הריקות נמכרות. מארחנו, המנהל, סיפר לנו שלפני מספר שבועות טעם יין מבציר 1900 ו"היין היה מצויין"...
המשכנו את הסיור באחוזה ובכרמים שמסביבה כשהלב דופק בקצב מואץ מהתרגשות ובמחשבה שזה ביקור של כמעט פעם בחיים ...
תחנתנו הבאה הייתה סנט אמיליון. הרומאים שתלו בה גפנים כבר במאה השנייה לספירה. סנט-אמיליון היא אחת מ-4 אזורי היין האדום הראשיים של בורדו. שם גם מצאתי את יינות ישראל. היו אלה יינות יקבי בנימינה אותם קיבל עבדו, בעל יקב, העורך מדי פעם טעימות של יינות העולם לראשי תעשיית היין שבאזור. עבדו הוא גם חבר קרוב מאוד של מספר אנשי יין מישראל.  בחדר הטעימות שלו מצאנו את הקברנה סוביניון, מרלו ובלנד אדום של בנימינה שטועמים רבים אהבו, לפי דברי עבדו.
 לאחר לילה בעיר המיוחדת בורדו, המחולקת לשניים ע"י נהר רחב ממדים, התחלנו להצפין.  בבוקר ביקרנו בעיר קוניאק בה התפתחה תעשיית הקוניאק החל מהמאה ה16. קירות בתיה  מפויחים בגלל פטריות הניזונות מאדי אלכוהול ויוצרות את הכתמים השיורים. סיירנו בסמטאות הצרות וטעמנו קוניאק.
ביום הבא  המשכנו לכיוון פריז. נכנסנו שוב לעולם האגדות ההיסטורי בעמק הלואר. הרבה יינות לבנים עושים באזור זה בו מפוזרות עשרות טירות. שוב תחושה שחזרנו מאות שנים אחורה.
שנונסו, הייתה הטירה היפהפייה הראשונה בה ביקרנו. היא בנויה על קשתות מעל הנהר שר. היא נבנתה במאה ה16. סביבה גינות. בקומה העליונה אולם נשפים באורך 60 מטר ובקומה התחתונה מטבח ענק מצויד בכל כלי הבישול והאפייה שנשארו מאז. בפינת המטבח עומדת חבית יין מעץ עם ברז למזיגה. מקום מעניין ומקסים ביופיו.
טירת שאמבור, בה ביקרנו בהמשך, מדהימה בגודלה ובפרופורציות שבין שלל מגדליה. גם היא נבנתה במאה ה16. יש בה 440 חדרים, 365 חלונות ועשרות גרמי מדרגות. מבנה מקסים ומרשים.
בהמשך הדרך לפריז עצרנו במסעדת דרכים בתחנת דלק. בין בקבוקי הקולה והתה ניתן היה למצוא גם בקבוקים קטנים של יין לבן, רוזה ואדום. היין הוא חלק מחיי השגרה של הצרפתים ומלווה כל ארוחה.
את היום האחרון של הסיור הבלתי נשכח בצרפת בילינו בפריס. השתכנו במלון חביב במרכז מונפארנס.. את שעות אחרי הצהרים והערב המוקדמות בילינו במרומי הקומה האחרונה ובגג של מגדל מונפארנס בגובה 210 מטר. צפינו משם, מלמעלה בהתלהבות מרובה בכל פריס, שוב ושוב. היו רגעים שעמדנו לבד על הגג הגדול בטמפרטורה של 5 מעלות כשגשם עז שטף את כובענו ורוחות מטלטלות אותנו מצד לצד באון. רצינו לחוש את החוויה המיוחדת בכל רמ"ח אברינו כסיכום לטיול המקסים בצרפת כשאנחנו מבטיחים לעצמנו לחזור ולבקר בארץ הזאת שאלוהים ברא בשלמות בצורה מיוחדת ובלתי מובנת לנו.

ישראל פרקר
 www.wines-israel.co.il

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
+ שלח משוב
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים