פרשת רמדיה, פרשת הדגים המורעלים, הפרה המשוגעת, שפעת העופות, פרשת חיידק הליסטריה במעדנות, פרשת הבשר והחתולים בטיב טעם ועוד – כל אלה חידדו את הצורך בהקמת רשות מזון מרכזית בישראל. האם תוקם סוף-סוף, לאחר 44 שנות סחבת, רשות מזון מרכזית בישראל? הכנסת תצטרך בקרוב לדון ולהכריע.
מזון+ בתחקיר מקיף

 מאת חיים פלטנר
האם המזון שאנו אוכלים הוא אכן באיכות הדרושה? האם מוצרי המזון המיוצרים בארץ ואלה המיובאים אליה אכן מפוקחים כיאות על ידי הרשויות האחראיות לאיכות המזון שעולה על שולחננו, ומי בדיוק אחראי על מה בתחום  שבו  פועלים כמה משרדי ממשלה לצד הרשויות המקומיות?
שאלות אלה חוזרות ונשאלות כל אימת שמתגלה כשל באחד מעסקי המזון, לרבות מזון מן החי שנפגע ממגיפה או הרעלה. פרשת "רמדיה", בשנת 2004, הייתה ללא ספק קו שבר שהדגיש ביתר שאת  את  הצורך בהגברת סדרי הפיקוח על איכות המזון הנמכר בארץ. בעקבות פרשה זו  חווינו משברים נוספים דוגמת פרשת הדגים המורעלים, הפרה המשוגעת, שפעת העופות, פרשת חיידק הליסטריה במעדנות, פרשת הבשר והחתולים בטיב טעם ועוד. פרשיות אלה ואחרות  חוזרות ומעלות את הדרישה להקמת רשות מזון מרכזית בארץ. והפעם מוביל את המהלך הזה ארגון אמון הציבור, שאף נתבקש להציע לועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת הצעת חוק בנושא זה.

ההחלטה מ-1966 עדיין לא מומשה

"רשות כזו, שכבר פועלת כיום  במדינות רבות באירופה, אמורה להיות בעלת הסמכות והאחריות  בתחום המזון" אומרת גלית אבישי מנכ"ל אמון הציבור. "הרשות תהווה כתובת אחת ברורה, שתתווה מדיניות בכל הנוגע לפיקוח על איכות המזון ותמנע מצב בו אין תיאום ודברים נופלים בין הכיסאות". כאמור, אין זו הפעם הראשונה שרעיון כזה מועלה לדיון. סוגיה זאת מלווה אותנו כבר 44 שנים! כן, 44 שנים, כאשר כל ניסיון להקים רש

הפרופסורים פרשו בחרי אף

מים רבים זרמו מאז בירקון, טכנולוגיות חדשניות יושמו בתעשיית המזון שלנו, טעמו של הצרכן הישראלי התעדן ומותגים חדשים עלו על שולחננו, אבל הרעיון להקים רשות מזון מרכזית אחת לא הגיע לכדי מימוש. בדברי ימי הכנסת אפשר למצוא הצעות  שחזרו ועלו בחלוף השנים, להקמת רשות כזאת, אך תמיד נדחו  בשל התנגדות משרדי הבריאות והחקלאות. שני המשרדים הללו איתנים גם כיום בהתנגדותם להקמתה של רשות מזון מרכזית (עמדתם מפורטת בטור נפרד). שניהם מכריזים גם, כי לצורך תיאום הפעולה ביניהם, הוקמה לפני כמה שנים מועצה עליונה למזון וזו  מרכזת תחת קורת גג אחת את הכוחות המקצועיים במדינה בנושא הפיקוח על המזון. 
 על הקמת המועצה החליטה הממשלה  בעקבות פרשת רמדיה, כאשר הכוונה הייתה ליצור שיתוף פעולה בין משרדי הבריאות והחקלאות, אך לא בין כל הגורמים העוסקים בפיקוח על המזון. עם הקמתה הוצב בראשה הפרופסור אלכסנדר אבירם, שביקש להפעילה ואף הקים כמה ועדות משנה, אולם בסופו של דבר התפטר בחרי אף, לאחר שלא זכה בסיוע מצד שני המשרדים ולדבריו לא הצליחה המועצה למלא אף אחד מתפקידיה. כעבור זמן קצר התפטר מן המועצה גם הפרופסור ארנון שמשוני, לשעבר מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות. גם שמשוני קבל על הפעילות הדלה שאפיינה את המועצה ובמיוחד יצא קצפו על כך שלא נעשה כל מהלך שיתרום להגברת השקיפות בכל הנוגע למזון ולפיקוח עליו. לצורך זה נדרשה הקמת אתר אינטרנט, שיספק לציבור את מלוא המידע בתחומים הללו, לרבות צעדים משפטיים ומנהליים שננקטו כנגד עסקי מזון בעקבות עבירות וחריגות. האתר לא הוקם ושמשוני הלך הביתה, כאשר במכתב ההתפטרות שלו הביע את התקווה "כי המועצה תהא גפן פוריה ולא עלה תאנה".
מחליפו של הפרופסור אבירם בראשות המועצה, הפרופסור זמיר הלפרין, שהתייחס לעניין האתר, הדגיש, כי המועצה היא גוף פנימי לתיאום בין משרדי הממשלה ואין זה מתפקידה להעביר מידע לציבור או לקבל ממנו מידע, ולשם כך קיימים המשרדים הרלבנטיים. הפרופסור הלפרין דווקא הביע שביעות רצון מפעילות המועצה בראשותו ואף ציין לשבח את שיתוף הפעולה בין משרדי הבריאות והחקלאות. חשוב לציין, כי חרף העובדה שלמועצה נקבעו עם הקמתה 12 יעדים, כמו גיבוש הצעות לחקיקה בנושאי מזון, מיסוד וחלוקת הסמכויות בין המשרדים, קביעת סטנדרטים לגבי הפיקוח, האכיפה והדיווח, הרי בסופו של דבר היא החליטה להתמקד בשני נושאים בלבד - פיקוח על המזון וסימון המזון. ונזכיר, אין מדובר ברשות מזון לאומית, המאגדת את כל המשרדים והגופים העוסקים בפיקוח על המזון, אלא במועצה שתפקידה ליצור תיאום ושיתוף פעולה בין משרדי הבריאות והחקלאות.

הוועדה המליצה - האם ההמלצות יושמו?

פרשת רמדיה הביאה  בעקבותיה גם להקמת ועדה ציבורית בראשותו של הפרופסור מנחם פיינרו. הוועדה התבקשה להמליץ על דרכים לשיפור איכות הפיקוח על שירותי המזון, תוך התייחסות לפיצול הסמכויות ולפיצול הפיקוח בתוך משרד הבריאות. מאלפת ההערה שמופיעה בדו"ח הוועדה ואשר בו נאמר כי " הוועדה מתרשמת שקשרי הגומלין בין משרד הבריאות לבין משרדי ממשלה אחרים העוסקים בפיקוח על המזון...טובים יותר מהקשר בין הגורמים בתוך משרד הבריאות". הוועדה התרשמה אז גם שהפיקוח בשטח אינו מונחה על פי מדיניות אחידה, או נהלים אחידים ומחייבים של משרד הבריאות. אין תכניות פיקוח אחידות המיושמות ברמה ארצית ואין אחידות בהיקף הביקורות ותדירותן. הוועדה הגישה שורה של המלצות לתיקון המצב ושר הבריאות דאז, דני נווה, אף הכריז מעל במת הכנסת, כי משרדו יישם את המלצות הוועדה, בהן ראה רפורמה של ממש בכל תפקידי הפיקוח על המזון במשרד הבריאות.
 

האם משרד הבריאות אכן יישם את המלצות ועדת פיינרו? תלוי את מי שואלים. משרד הבריאות טוען, שאכן הליקויים תוקנו, כפילויות בוטלו ויש תיאום בין כל היחידות במשרד המפקחות על איכות המזון. זאת ועוד, המועצה העליונה למזון גם הגבירה את התיאום בין משרדי הבריאות והחקלאות. בדו"ח שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת על מערך הפיקוח על המזון במשרד הבריאות, מצטיירת תמונה שונה, לאחר שעורכי הדו"ח הציגו אשתקד שאלות בנושא זה למשרד הבריאות. וכך נכתב בדו"ח:  "מתגובת משרד הבריאות  עולה, כי הוא אינו מיישם את דו"ח פיינרו, ונראה כי הוא אינו סומך ידו על המלצות ועדה זו. המשרד העביר לנו תגובות רבות של גורמים שונים  על דו"ח הועדה, אולם מאחר שהוא העבירן זמן קצר לפני כתיבת מסמך זה, לא עלה בידנו לבחון אותן לעומק. מהתרשמות ראשונית עולה, כי רוב התגובות הן מהיחידות האזוריות של המשרד ובהן התנגדויות לממצאי הדו"ח (של ועדת פיינרו) ולהמלצותיו".  את הדו"ח הזה הכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת עבור ועדת העבודה, הרווחה  והבריאות של הכנסת, שמקיימת באחרונה סדרה של דיונים בנושא הפיקוח על המזון בארץ.

בהיעדר שקיפות – נעלם גורם ההרתעה

ישיבת הוועדה בנושא זה, שהתקיימה בחודש ינואר, בראשות ח"כ חיים כץ, הפכה לזירת התגוששות בין התומכים בהקמתה של  רשות מזון מרכזית לבין השוללים מהלך כזה. גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור, המנהלת זה מכבר מאבק להקמת רשות מזון מרכזית, הדגישה כי כל הוועדות שבחנו מאז 1966 תחום זה, לרבות מבקר המדינה -  הצביעו על רמה ירודה של הפיקוח על המזון, מציאות שיוצרת פוטנציאל אדיר לבעיות בתחום רגיש זה, הנוגע לכל אחד מאתנו. "הסיבה לכך שעד היום לא הוקמה רשות כזאת - אמרה אבישי- היא בעיקר מאבקי יוקרה בין הגופים השונים הפועלים בתחום זה, שמסרבים לוותר על סמכויות שנתונות כיום בידם. ריבוי הגופים הללו פירושו שלמעשה אף אחד לא אחראי לנושא הזה".
סמנכ"ל המחקר של ארגון אמון הציבור, רונן רגב-כביר, הציג שורה של ממצאים המצביעים על כשלים מתמשכים בתחום הפיקוח על המזון. לדבריו, בארץ אין ניהול משותף של המידע על מה שקורה בתחום המזון.  אין אף גורם אחד שיש לו תמונה על כלל התצפיות, הממצאים, בדיקות, התפרצויות של תחלואה כתוצאה ממזון והיבטים אחרים, ואשר יש לו את היכולת לנהל את התחום בראייה כוללת. בגלל שאין ניהול משותף של מידע, גם לא יכולה להיות חלוקה יעילה ואפקטיבית של משאבי הפיקוח; יש המון רשויות, המון אמצעים והמון גורמים, שמבצעים פעולות פיקוח ואין שום גורם שמסוגל לווסת, לסדר, למנוע כפילויות ולאתר את המקומות שנופלים בין הכיסאות ולא מפוקחים בכלל.
תופעה נוספת המאפיינת את ישראל -  היעדר שקיפות מלאה בכל הנוגע לפרסום ממצאי בדיקות בענף המזון. "בכל המדינות המתוקנות - אמר רגב-כביר - יש שקיפות מלאה של ממצאי הבדיקות, של הפעולות שננקטות מול הגורמים השונים ומעקב שוטף לאחר מכן".  בהיעדר שקיפות כזאת, גורם ההרתעה כמעט ואיננו קיים בישראל. "בעולם כולו ברור - הוסיף -  שאי אפשר להציב פקח בפתחה של כל מסעדה או חנות לממכר מזון, וההרתעה שיוצרת השקיפות היא שמקטינה את מימדי החריגות במדינות הללו. אף גורם לא רוצה שיהיה לו שלט בכניסה  למפעל או למסעדה "אצלי יש בעיות תברואה". לדבריו, ישנן מדינות המחייבות את המסעדות לשים על חלון הראווה החיצוני מידע על ממצאי  בדיקת התברואה האחרונה. רשות מזון מרכזית, הסביר סמנכ"ל אמון הציבור, צריכה להתנהל לפי ניהול סיכונים ופירוש הדבר - לפקח יותר היכן שהמזון רגיש, לפקח יותר היכן שההיסטוריה של אותו עסק מצדיקה יותר פיקוח ולפקח פחות היכן שהעסק מוכיח שיש לו מערך בקרה אפקטיבי, שבאמת עושה את העבודה.

 "הפיקוח הוא למראית עין"

נציגי איגוד לשכות המסחר, שהשתתפו בישיבה, תמכו גם הם בהצעה להקים רשות מזון מרכזית. הד"ר רוברטו דלרוקה, כיום מנהל איכות ובריאות בשופרסל ובעברו איש השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, סבור כי החוקים הקשורים למזון, רובם לא מעודכנים, לא קשורים בכלל למציאות של עולם המזון 2010, ואם נעשות פעולות שקשורות לחקיקה מודרנית, הן מעטות ובאות תמיד באיחור לעומת מה שקורה בעולם המזון. בפיו הייתה גם ביקורת על רמתם המקצועית של  חלק מן האנשים העוסקים בפיקוח על המזון -  לצד אנשי מקצוע מיומנים ישנם לדבריו גם אנשים שאינם ראויים לעסוק בכך.
ד"ר דלרוקה הצביע על כשל נוסף בתחום הפיקוח על המזון - בשל מחסור במשאבים אצל הגורמים המפקחים. "בדרך כלל -  הדגיש - מפקחים בצורה סבירה פלוס פלוס  על גופים גדולים, שיש להם משאבים, ואשר נענים מיד לדרישות של הרשויות. לעומת זאת,  העסקים הקטנים והיצרנים הקטנים, החנויות הפרטיות, השווקים הפתוחים, לא זוכים באותה רמת פיקוח, אם בכלל". די להסתובב בשוק הכרמל ולראות את שדרת הקצבים שם, או בשוק בירושלים.

ביקורת  נוקבת על מצב הפיקוח על המזון בארץ, הייתה גם בפיו של הד"ר משה נוימן, מנכ"ל חברת ביו מדיקל, המשמש  כיועץ לאיגוד לשכות המסחר. נוימן, שהגדיר עצמו כמי שעוסק ברגולציה של מזון ברמה בינלאומית, הגדיר את המצב הקיים במילים הבאות - "הפיקוח של משרדי הבריאות והחקלאות, כפי שהוצג בדיון, מתבצע במתכונת המשאבים הקיימים, לנוכח השוק הקיים והצרכים שלו, זהו פיקוח למראית עין. זה רחוק מאד מן הסמכויות שקבלו גופים אחרים בעולם ורחוק מאד מן היכולות, גם של הגופים הקיימים לבצע את מה שמוטל עליהם, מכוח התקנות הקיימות כיום".
זאת ועוד, החקיקה בתחום המזון עדיין  מושתתת לדבריו על פקודת בריאות העם המנדטורית, היא אנכרוניסטית ואינה מתאימה למציאות הנוכחית, כאשר תחום כמו הביוטכנולוגיה של המזון לא בא לידי ביטוי בחקיקה הקיימת בארץ. מסקנתו של הד"ר נוימן - הקמתה של רשות מזון מרכזית היא מחויבת המציאות. 
 
"משאבים נוספים יפתרו את הבעיה"

נציגי משרדי הבריאות והחקלאות לא נשארו חייבים ונחלצו להגן על הפעילות שנעשית בהם. אינג' אלי גורדון, מנכ"ל בפועל של שירות המזון הארצי במשרד הבריאות, טען כי בניגוד לטענות שהושמעו הפיקוח הנוכחי הוא סביר. "אם יש  ליקויים -  אמר -  הם אינם בפיקוח  אלא מקורם בפער שבין צרכי המערכת לבין המשאבים, וכן בקשיים לגייס עובדים מקצועיים ואיכותיים". אשר לטענות שאין פיקוח בשטח, אלה אינן נכונות שכן במהלך כל שנה כל יצרן מזון במדינת ישראל מקבל רישיון יצרן, במפעל נערכת ביקורת, וזו כוללת את מלוא הנושאים, לרבות סימון המזון. לעניין הקמתה של רשות מזון מרכזית, גורדון סבור כי כל הפעילויות האופייניות לרשות כזאת  מתקיימות גם היום, במסגרת המועצה העליונה למזון, שבה  משרד החקלאות ומשרד הבריאות משתפים פעולה ומקיימים דיונים באופן שוטף לצורך קביעת מדיניות בנושאים מרכזיים בתחום המזון.
 משה חיימוביץ, מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות, היה נסער בתגובתו על הדברים שהשמיעו נציגי אמון הציבור. "מהמצגת שראיתי אפשר להתרשם שבמדינת ישראל יש תוהו ובוהו, אף אחד לא מפקח על שום דבר ואף אחד לא יודע מה שנעשה, ועכשיו הולכים להקים איזה שהוא גוף שיציל את מדינת ישראל ואת עם ישראל מהמזון שהיום מוגש לו, שהוא מזון נורא ואיום".  גם הוא חזר וטען, כי משרדי הבריאות והחקלאות, עובדים יד ביד, כולל עם המשרדים האחרים, כדי לשפר יום-יום את המזון וגם מעדכנים את אותן התקנות "שייתנו לנו את הבסיס המשפטי כדי שנוכל לעשות את זה". לדידו, המצב ישתפר, כאשר יעמידו לרשות המשרדים העוסקים בפיקוח על המזון את המשאבים הדרושים, כדי שיוכלו לעשות את הבדיקות הנדרשות. במצב כזה אין  צורך בגוף נוסף בדמות רשות מזון מרכזית.
מנכ"ל איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, צבי גולדשטיין, הודיע בדיון, כי האיגוד  תמך מאז ומתמיד בהקמתה של רשות מזון אחת לפיקוח על המזון, שתייעל את הפיקוח, ובדעת ההתאחדות לשתף פעולה עם  כל הגורמים הנוגעים לכך, כדי לקדם את הנושא.

"להפסיק לרדת על הפיקוח הממשלתי"

זאב פיש, המכהן כמפקח ארצי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, הגיב על הדברים הללו ואמר כי הוא ועמיתיו עובדים במשולב עם משרד הפנים ועם הרשויות המקומיות שאחראיות על הפיקוח הישיר. במסגרת זאת הם מבצעים  את הפיקוח הממשלתי מכוח חוקים נוספים שלא הוזכרו כאן, כמו החוק לרישוי עסקים, תקנות רישוי עסקים לבתי אוכל, לשיווק מזון וכדומה. גם הוא חזר וביקש להגדיל את המשאבים להגדלת כוח האדם במשרד וקרא לנוכחים "להפסיק  לרדת על  הפיקוח הממשלתי, להתעלל ולקצץ בו. תעזרו לנו לקדם אותו ואז תחת קורת  הגג אחת, שנקראת בריאות הציבור  במדינת ישראל, נעלה כמה פאזות". לדידו, אין מקום לרשות מזון מרכזית, שתביא לבידוד וחיסול הפיקוח הממשלתי. "אנו אמורים להיות מדינת חוק וממשלה צריכה לנהל, אך צריך לתת לה כלים לעבוד".
לעו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות, דעה שונה לחלוטין, כמתחייב מן המציאות שהוא חווה. פלג מסר לוועדה, כי במהלך ארבע ביקורות שעשו אנשיו במזנונים, מסעדות סושי, בסלטים ובארוחות ברשתות של בתי מלון -  בכל המקרים היו  התוצאות חמורות מאד.  "כאשר פנינו למשרד הבריאות ובקשנו הסברים - אמר -  קיבלנו  ממר זאב פיש את המכתב שמכיל בין היתר את האמירה הבאה: 'הפיקוח הישיר בעסקים טעוני הרישוי מצוי כרגע באחריות טיפול שוטף של הרשויות המקומיות. הן עושות זאת על פי התקנות וההנחיות המקצועיות של משרד הבריאות. משרד הבריאות מבצע את הפיקוח הן לצורך מתן אישור לרישוי העירייה, הן במבצעים יזומים והן בעקבות תלונות. הפיקוח מבוצע בהתאם לתקנות ובהתאם לנוהל פיקוח חדשני שהוכנס לשימוש ומשמש את מפקחי המשרד'. בהמשך הוא כותב 'אם וכאשר יאשרו לגופים המפקחים, בתוכם משרד הבריאות, את העסקת כוח האדם הנדרש, תגדל יכולת הפיקוח שלנו בתדירות ובכמות'".

הבנת את זה -  ברוך?

פלג לא הסתפק בכך ואף ציטט את המענה שקיבל מן הרשות המקומית. "אין העירייה בודקת מרכיבי מזון במעבדה, לרבות חיידקים וקוליפורמים, שכן הנושא נמצא בטיפול משרד הבריאות, המפעיל לשם כך מעבדות של משרד הבריאות. באשר לפיקוח על בית אוכל שקיבל רישיון, פיקוח זה נעשה על ידי משרד הבריאות ואגף הפיקוח העירוני, על ידי צוות תברואנים, כאשר תדירות הבדיקה נקבעת על פי היכולות והאמצעים העומדים לרשותם. כל עסק לגביו התקבלו תלונות, משרד הבריאות מבצע בדיקה יסודית, במידת הצורך יזומה. עיריית תל אביב אינה מבצעת בדיקות מסעדה למזון. חוק רישוי עסקים מאפשר לקבוע תקנות חובת הכשרה של העוסקים בתחומים רגישים, אך למיטב ידיעתי תקנות אלה טרם הוכנו, הן נמצאות באחריות משרד הבריאות ולכן לא ניתן לחייב את העוסקים לעבור הכשרה". ועל כך כבר נאמר- הבנת את זה ברוך?
"הדברים האלה -  אומר פלג -  מעידים על מציאות שבה יש פיצול סמכויות, ריבוי סמכויות, וכתוצאה מזה נפילה בין הכיסאות בנושא הפיקוח". מסקנתו, כדי למנוע את אותו פיצול יש לרכז ולאחד.
בסיום הדיון  קראה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לארגון אמון הציבור להגיש לה הצעת חוק שתבטיח את הגברת הפיקוח על המזון, או לחילופין הצעת חוק להקמת רשות  מזון עצמאית. לכל הגורמים הנוגעים לדבר ברור, כי זו רק תחילתה של דרך ארוכה ומייגעת, עד שהצעה כזאת תקרום עור וגידים ואולי תזכה גם לאישור הכנסת. ניסיון שנצבר במשך 44 שנים, מוכיח לכל מי שתומך ברשות כזאת, כי המאבק על הקמתה לא יהיה קל ודרושה מידה רבה של נחישות עם לא מעט אופטימיות, כדי להאמין שהפעם  התוצאות יהיו שונות מבעבר.

הירשם עכשיו לניוזלטרים של מזון+
קצר, ממצה, איכותי, חינם - אצלך במייל