מבזק  חדשות
 

 
Wine Israel


מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 

      מה בולם את ענף היין הישראלי?



ענף היין הישראלי לא מצליח לפרוץ בשוק המקומי. הנתונים מוכיחים: כבר שנים שהוא דורך במקום. גם מצבם של יצרני היין שלנו לחו"ל עגום למדי. למרות שהיינות שלנו השתפרו מאד בעשור  האחרון - ניסיונות המיתוג שלנו לא צלחו. גם העלויות הגבוהות לייצור היין בארץ, בשל מחירי המים, העבודה והכשרות  - לא מאפשרות לתוצרת הישראלית להתמודד בשוק היינות הבינלאומי. מזון+ בתחקיר מיוחד.
 

חיים פלטנר

חודש אוגוסט השנה הוא "חודש חם" בענף היין הישראלי. בציר הענבים בעיצומו  ואל היקבים מגיעים מדי יום הענבים הישר מן הכרמים. במקביל, נערכים יצרני היין ורשתות השיווק לקראת גל הקניות הצפוי ערב ראש השנה. מכירת היינות בחגי תשרי ובחג הפסח, יינות מקומיים ומיובאים, מהווה כ-40% מכלל המכירות השנתיות.
במקורותינו כבר נאמר "יין ישמח לבב אנוש"- והכורמים מוסיפים: "כל המרבה הרי זה משובח". תרבות היין מושרשת עמוק בהיסטוריה של עם ישראל ושתיית יין הייתה והינה חלק חשוב בטקסים הדתיים שלנו. אבל בסופו של יום מתברר, כי צריכת היין של הישראלי היא כיום הנמוכה ביותר במדינות ה-OECD.  בארץ, הצריכה השנתית הממוצעת לנפש היא 5,5 ליטר. באירופה-  50 ליטר! בארה"ב, אוסטרליה וצ'ילה הצריכה  נעה בין 18 ל-20 ליטר בשנה.
 
"כל בקבוק יין הוא שגריר ישראלי"
ענף היין – עובדות ונתונים
  • היקף השוק - כמיליארד שקלים.
  • למעלה מ-300 יקבים פועלים בארץ, רובם יקבי בוטיק.
  • היקף הייצור - 40 מיליון בקבוקי יין בשנה ועוד 12 מיליון בקבוקי מיץ ענבים.
  • יקבים גדולים - ברקן, כרמל, רמת הגולן, טפרברג,  בנימינה ותבור  אחראים לייצור 85% מן היין בישראל. עוד 20 יקבים מייצרים כ-10%.
  • למעלה מ-250 יקבי בוטיק מייצרים כ- 6% מן השוק.
  • היקף הייצוא בשנת 2017 כ-  48 מיליון דולר. 66% ייצוא לצפון אמריקה.
  • היקף היבוא - 8 מיליון בקבוקים, 20% מן הצריכה המקומית של יין.
  • הצריכה השנתית לנפש של יין בישראל – 5,5 ליטר, באירופה - כ-50 ליטר.
(המקור: משרד הכלכלה ומכון הייצוא)
ניסיונותיהם של יצרני היין בארץ להגדיל את הצריכה עלו עד כה בתוהו. "לצערנו, הדור הצעיר שותה יותר, אבל מדובר במשקאות אלכוהוליים חריפים, תופעה שוודאי אין לברך עליה"- אומר חיים גן, מנכ"ל חברת "איש הענבים", שזה שנים רבות מעורה בענף היין המקומי. "המצב הזה מחייב אותנו להשקיע גם בחינוך הדור הצעיר, בכל הנוגע לשתיית יין. עד כה - הוא מדגיש - לא הקצו  לנושא  את המשאבים הדרושים, שיכלו להגדיל את הצריכה המקומית בשיעור ניכר".
וכאשר השוק המקומי דורך במקום, או גדל רק כשיעור הגידול של האוכלוסייה, מופנה המבט של יצרני היין שלנו לחו"ל. כאן התמונה עגומה למדי. אשתקד הסתכם היצוא בכ-48 מיליון דולר (27 מיליון  דולר לפני כעשור), רובו ככולו התמקד בשוק הכשר בארצות הברית ומקצתו באירופה. כמויות קטנות בלבד של יין ישראלי מצליחות לחרוג ממדפי היין הכשר ולהגיע אל השוק הכללי. וזאת למרות שהיינות שלנו השתפרו מאד בעשור  האחרון. חיים גן, כמו אישים אחרים בענף, קובל על כך  שענף היין הישראלי לא מוזכר בשום פרסום רשמי של משרד החוץ. "צריך לזכור - הוא אומר - כי בקבוק יין ישראלי על שולחנה של משפחה אמריקאית או אירופית, משול לשגריר של מדינת ישראל".
 
נוסחת הקסם - המיתוג
מיתוג - זו נוסחת הקסם  שלדעת הכורמים ובעלי היקבים תפתח את שערי השוק הכללי בעולם בפני היינות שלנו. מיתוג, שיציג את ייחודם של היינות הישראליים, "יספר" את הסיפור שלהם. "כך - אומר חיים גן - כל מי שיוצע לו יין ישראלי, יידע בדיוק למה לצפות, כפי שהוא יודע למה לצפות כאשר מוצע לו  בקבוק יין ספרדי או פורטוגלי".
אך לפני שניגשים לתהליך המיתוג של היינות שלנו כדי להגדיל את מכירותיהם, צריך לעשות סדר מבית. "יש אצלנו הרבה דברים פרוצים, אין עדיין די תקנים" – אומר לני רקנאטי, הבעלים של יקב רקנאטי (82.5%). "במדינות מתורבתות יש תקנים חמורים לגבי הכיתוב על העטיפות, מה מותר ומה אסור. אצלנו קורים דברים מוזרים. לא תמיד מדייקים, והייתה תקופה שיצרנים מסוימים כתבו שהיין שלהם מכיל ענבים מכרם בן זמרה, כרם שיצאו לו מוניטין, ולא כך היה".
כאשר מדברים על מיתוג היין הישראלי, רוב הדוברים מציינים את פעילותן הנמרצת של ממשלות אוסטרליה וצ'ילה, שהחליטו לפתח את ענף היין ובסופו של תהליך יסודי ונמרץ, כולל מהלך של מיתוג, שתי המדינות הפכו למדינות יין מוכרות בכל העולם.
 
"אנו עדיין בשלב של ניסוי וטעייה"
אחד השלבים הראשונים במיתוג היין, הוא אפיון היין שאותו חפצים למתג ובתחום זה אנו עדיין מצויים בשלב של חיפוש, כפי שאמר היינן ומנכ"ל יקב צרעה, ערן פיק בריאיון לאתר SOMMELIER. "יין ישראלי הוא יין
לבן עולה - אדום יורד

לאחר שנים רבות שבהן שוכנענו להעדיף מסיבות בריאותיות את היינות האדומים, מסתמן מפנה. "ענף היין מתחיל להתאים את עצמו לאקלים הישראלי" – מסביר כתב היין אלון גונן. "היינות האדומים הם יינות כבדים עמוסי סוכר, שאינם מתאימים לאקלים הישראלי. עתה נוטה הכף לטובת היינות הלבנים".  אם עד לפני כמה שנים 85% מן היינות שצרכנו היו אדומים, לאחרונה גדל לכדי 30% שיעור היינות הלבנים שאנו צורכים והיינות האדומים ירדו לכדי 70% בלבד. "הציבור בארץ - מוסיף אלון-  מבין שעדיף לשתות יותר יינות לבנים  שמתאימים לאקלים החם שלנו".
 
שגדל ונוצר בישראל. אנחנו עדיין בשלב מוקדם לקבל מאפיינים זהים לגבי מהו יין ישראלי. זה לא ייקח מאות שנים כמו באירופה".
לצורך מיתוג היינות הישראליים ושיווקם  בשוק האמריקאי, לאו דווקא הכשר, נבחרה חברה אמריקאית, שלרשותה יועמד תקציב של כחמישה  מיליון שקלים. "למרות שישראל היא מדינה עם היסטוריה ארוכה בתחום היין - גם בתקופת התנ"ך ייצרו כאן יין - אנחנו עדיין  בשלב של ניסוי וטעייה, ועדיין לא יודעים איזה יין בדיוק כדאי וטוב לייצר באזור שלנו ואיזה אזורים מתאימים לנו"-  אומר צחי דותן  מנכ"ל מועצת גפן היין. "עם זאת, בעשור האחרון זוכים היינות שלנו בתחרויות נחשבות בעולם וזה מדרג אותנו במקום שבו נמצאות תעשיות ותיקות בעולם היין".
אבל פריצה קדימה לשוק הבינלאומי עדיין לא נראית. מדברי דותן מסתבר, כי  במשך 3 שנים נעשו כבר ניסיונות למיתוג היין הישראלי בחו"ל, במסגרת  תהליך משותף למכון היצוא, משרדי החקלאות והכלכלה ושורה של יקבים. ניסיונות שלא צלחו ויש התולים את הקולר לכך ביקבים הגדולים וגורמים נוספים.
 
התמודדות על איכות ולא על המחיר
השף אלון גונן, שהוא גם עיתונאי מוערך המסקר את ענף היין באתר "אכול ושאטו" ובאתרים נוספים, סבור כי אחת הבעיות המרכזיות  היא היעדר חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח על כלל ענף הגפן והיין. לדעתו, ענף היין זקוק להכרה ממשלתית, שתיתן חסות תקציבית ותעניק רישיונות  ופיקוח בריאותי. "ענף היין צריך להיות השגריר שלנו בעולם"- אומר אלון.  "צריך למצוא את הדרך לכפות על הרגולטור להבין שזה ענף חשוב שגם מייצג אותנו נאמנה בעולם, גם שומר על אדמות ישראל וכמובן מפרנס אלפי משפחות". העובדה ששלושה משרדים ממשלתיים – משרד הכלכלה, משרד החקלאות ולאחרונה גם משרד הבריאות מטפלים בענף- לא תורמת  במיוחד לקידומו.
ההכנות הארגוניות להפעלת החברה האמריקאית, שאמורה למתג את היינות הישראליים, טרם הושלמו. כך שעוד ארוכה הדרך עד לגיבוש מסקנותיה והמלצותיה, שאמורות לשנות את המציאות שבה  רבים ממפיצי ומשווקי היין בארצות הברית ומדינות נוספות כלל אינם מכירים את היינות הישראליים. אך השעה דוחקת לכל מי שמקורב לענף. "אנחנו מדינה קטנה שמייצרת 40 מיליון בקבוקי יין, בהיקף שמייצר כפר קטן בדרום צרפת" - מדגיש חיים גן. "אנחנו איננו יכולים להתמודד בכמויות, אלא רק באיכות".  על ישראל להיות  ממותגת כמדינת יין שמייצרת יינות איכותיים. העלויות שלנו מאד גבוהות ואיננו יכולים למכור יינות ב-3-4 דולר. עלינו להקפיד על איכות היינות, על זהות סגנונית ורגולציה מקומית. "חלק מן היצרנים - מתריע גן - עדיין אינם עומדים בסטנדרטים בינלאומיים".
 
קוורטט  הרי יהודה
מי שלא מוכנים להמתין עד לגיבוש ההמלצות באשר למיתוג של היינות שלנו בארצות הברית, הם 4 יקבים מוערכים הממוקמים באזור הרי יהודה: צרעה, פלאם, ספרה וקסטל. רביעייה המכונה גם קוורטט הרי יהודה. ארבעת היקבים הללו החליטו לשלב ידיים ולפעול למיתוג משותף –מיתוג אזורי, ולא ארצי, מיתוג שמוכר היטב במדינות יין מסורתיות. ערן פיק, היינן ומנכ"ל יקב צרעה, מעדיף את המיתוג האזורי, מיתוג שיספר את סיפורם של כמה יקבים הפועלים באותו אזור, כמקובל מאז ומתמיד במדינות יין מסורתיות. "הסיסמה שלנו – אומר ערן – אל תדברו על יקבים, דברו על אזור".  ערן מספר, כי ליקבים באזור הרי יהודה מגיעים לאחרונה מבקרים ממדינות שונות במערב ובמזרח "הם לא מבקרים רק אותנו, הם באים לאזור ולא ליקב מסוים. כדי לעורר ענין בקרב חובבי היין צריך להציג בפניהם אזור יין מעניין ולא יקב בודד" (Sommellier).
הקוורטט כבר החל לפעול, פרסם חוברת על האזור ומשלחת מטעמו כבר ביקרה ביפן ובאנגליה וניהלה פגישות עם מפיצי יין, אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל.  בעתיד ודאי יצטרפו לקוורטט יקבים נוספים באזור, בתנאי שיעמדו בכמה תנאים בסיסיים, בהם - 85% מן הכרמים שלהם מצויים באזור הרי יהודה.
 
בדיקות די.אנד.איי לזני גפן קדומים
לפני כחצי שנה נערכה בניו יורק תערוכה שבה הוצגו 267 יינות מכל רחבי העולם, יינות שזכו בדירוג הגבוה ביותר באיכותם, מטעם  עורכי המגזיןWine Spectator, מגזין חשוב ומוערך מאד בעולם היין. בין הזוכים- הספיישל רזרב  2013, יין אדום מיקב רקאנטי.  כמקובל באירועים כאלה, גם לני רקנאטי  הציע למבקרים
הווירוס הקטלני

מזה כעשור פוקד את כרמי ישראל וגם כרמים בחו"ל, וירוס קטלני בשם "ליפרול 3". הווירוס פוגע בכמות ואיכות הענבים והיין ועלול לגרום להפסד גדול ביבולים. במקרים רבים מעדיפים הכורמים לעקור את הגפנים הנגועות. היקף העקירה נאמד ברבבות דונמים.  ניסיונות לייבא לארץ  חומרי ריבוי שמשמשים לנטיעת כרמים חדשים לא צלחו. התברר שחומרי הריבוי שהובאו לארץ על ידי חברה בפיקוח משרד החקלאות, לקו בווירוס  בהגיעם ארצה.
כאמור, הסאגה הזאת נמשכת קרוב לעשור. במדינות מתקדמות כבר נמצאו פתרונות להקלת התופעה. אצלנו טרם נמצא פתרון משביע רצון

(המקור: אתר מידה).
 
הרבים לטעום מן היין שזיכה אותו בתואר  יצרן אחד היינות הטובים בעולם. יין, שלדברי המבקרים  יש בו "כיוון ים תיכוני וארץ ישראלי".
בשיחה עמי, מספר רקנאטי, כי כבר עם הקמת היקב, בשנת 2000, הגיע למסקנה שאם הוא חפץ להיות שונה ומקורי, עליו להיכנס לתחום הזנים הים תיכוניים, מה שהביא אותו לקאריניאן, שנחשב אז לזן מיושן ונחות. את הגפנים גילו נציגי היקב בכרם ישן, שמן הענבים שלו ייצרו אז מיץ ענבים. בסופו של דבר היין שיוצר מזן זה זכה להצלחה רבה.
ביקב רקנאטי המשיכו לחפש זנים קדומים בארץ ובשיתוף עם הד"ר שיבי דרורי מאוניברסיטת אריאל, החוקר זנים עתיקים של גפנים ארץ ישראליות,  נתגלו שני זנים עתיקים של גפנים כאלה, שמגדל כורם פלשתינאי. מדובר בזן הקרוי מראווי, ממנו היקב ייצר כבר יין לבן וזן הקרוי ביתוני, ממנו ייצר  יין אדום. לדברי רקנאטי, בדיקות די.אנד.איי  שנעשו לשני הזנים הללו גילו, כי שני הזנים גדלים רק בארץ. נוסיף, כי הד"ר דרורי הצליח לדבריו לאתר כשבעים זני גפן ייחודיים לארץ ישראל, שמחלקם כבר התחילו לייצר יין.
העיתונאי טל חוטינר, שסיקר את האירוע בניו יורק עבור "ידיעות אחרונות", מספר כי לצד המחמאות שקיבל הספיישל רזרב  2013,  גילו המבקרים בתערוכה ענין רב בזנים הקדומים ובשיתוף הפעולה עם הכורם הפלשתינאי. סיפור שוודאי ישלהב את דמיונם של חובבי יין רבים בעולם. מעבר לכך, חזרה ונשנתה באירוע התמונה המוכרת – רבים מאנשי היין  בעולם אינם מודעים לכך שישראל היא גם יצרנית של יינות טובים. לדידם, ישראל מזוהה עם מחלקת היינות הכשרים, ואלה אינם זוכים לתשומת לב רבה במיוחד.
 
 יקב בוטיק  ב"ויתקין על המים"
האהבה ליין היא שהניעה בני זוג מכפר ויתקין, היא אדריכלית והוא מומחה בתחום השיש והאבן, להקים לפני 18 שנים יקב, ברפת הישנה בחצר של הסבא והסבתא בכפר ויתקין. מסע האהבה הזה התחיל בשנות ה-80, כאשר הבעל דורון בלוגולובסקי  נחשף במסגרת עבודתו באיטליה  לתרבות היין העשירה – והתאהב. שרונה אשתו, נדבקה בחיידק המשפחתי החדש והחלה ללמוד את הנושא לעומקו. הצלע השלישית במשולש היה אחיה, אסף פז, שלמד לימודי יין בצרפת והוא שהניע את השניים להקים יקב. את הענבים הראשונים שקנו במסעדה ברמת הגולן הביאו לחדר החליבה הקטן לשעבר של הסבא, שבו החל דורון לייצר יין בהנחיות שקיבל בשלט רחוק מאסף, אשר שהה אז בחו"ל. כל המשפחה הייתה אז שותפה להכנת היין, לרבות הילדים שדרכו על הענבים כמיטב המסורת הנהוגה במדינות היין.
בשנה הראשונה, 2001, כמות ניסיונית של ענבי קברנה סוביניון שימשה ל"ניסוי כלים".  היין יוצר בעבודת יד, עד שאסף אישר לדורון  כי המבחן עבר בהצלחה. את היין שיוצר לאחר הבציר השני ב-2002, התחילו למכור מפה לאוזן לחברים ולשכנים, ואז נרכש גם ציוד מתקדם ושרונה האדריכלית תכננה את שיקום הרפת והפיכתה  למתחם יקב. כיום מצוי המתחם ליד גשר הצבים על נחל אלכסנדר, והוא כולל גם מרכז מבקרים.
כמאה אלף בקבוקים לשנה  יוצאים מן היקב, שאותו מגדירה המנכ"לית שרונה פז- בלוגולובסקי "כחלוץ הזנים הים תיכוניים, כאשר ממשיכים לפתח בו יינות מזנים חדשים כמו גרנאש בלאן, רוסאן, מרסלן ועוד הפתעות". 
את יינות היקב משווקת בארץ חברת הכרם. כרבע מן היצור מופנה לארה"ב, לשוק היינות הכשרים. ניסיון למכור באירופה בשוק הכללי, לא צלח. "אפשר למצוא שם בסופרמרקטים יינות זולים ב-5 יורו ויינות איכותיים יותר ב-15 יורו, אבל  אנחנו - אומרת שרונה - לא יכולים למכור בפחות מ-20 יורו לבקבוק". עלויות ייצור היין בארץ גבוהות יחסית, בשל מחירי המים, העבודה, הכשרות  וכיוצא באלה, כך שישראל לא יכולה להתמודד בשוק היינות הזולים.
 
"יקבי הבוטיק –קטנים אבל מאתגרים"
יקב ויתקין נמנה עם למעלה מ-250 יקבי בוטיק הפועלים בכל רחבי הארץ. יקבים המייצרים עד 100 אלף בקבוקים מוגדרים כיקב בוטיק קטן, ויקבים המייצרים 500 אלף בקבוקים מוגדרים כיקב בוטיק בינוני. מעבר לכך מדובר ביקבים מסחריים. ברחבי  הארץ מצויים גם יקבים קטנים, רבים מהם בראשית דרכם, השוכנים בבתים ובמרתפים או בחצרות המושבים, שמייצרים יין בכמויות קטנות. יקבים אלה, שמקימיהם הם חובבי יין, מכונים יקבי גאראג'. המציאות מוכיחה, כי ברבות השנים יצאו ויצמחו מהם גם יקבים לתפארת.
יקבי הבוטיק אמנם מייצרים רק 6% מכלל כמות היין הארצית, אולם משקלם הסגולי  גדול בהרבה. "ליקבי הבוטיק יותר יכולת ליצור יינות, שאינם בזרם המרכזי ובסגנונות שונים, וזה מה שדוחף קדימה את התעשייה" – אומר ערן פיק מיקב צרעה. "זה מגרה את הצרכן ומאתגר את היקבים הגדולים". אך בכך לא מסתיימת תרומתם לענף היין. "מרביתם מצויים במרחב הכפרי של הפריפריה, הם מייצרים ריאות ירוקות וגם מייצרים את ההילה סביב יקבי הבוטיק" – אומרת אילנית צמח, שעוסקת בפיתוח עסקי ושיווקי של יקבי בוטיק ובפיתוח תיירות חקלאית. "היקבים הקטנים הרבה יותר מענייניים, הם יותר 'סקסיים' ומעניקים צבע לתעשיית היין. אנשים באים לבקר בסופי שבוע ולטעום מן היין שמופק לעתים קרובות  מן הכרם הסמוך ליקב". היא מזכירה גם, כי  יינות שייצרו יקבי בוטיק פרצו בשנים האחרונות את הדרך להשתתפות ישראל בתחרויות בינלאומיות ומציינת בהקשר לכך יקבים כמו קסטל, בזלת הגולן, ברבדו, סוסון ים ואחרים.
לאחרונה סובלים יקבי הבוטיק מעודף רגולציה. עם העברת הפיקוח עליהם לידי משרד הבריאות, הוחמרו התקנות לקבלת רישיון יצרן ויתכן שלא מעטים מן היקבים הקטנים ייאלצו להיסגר או להתמזג עם יקבים אחרים.  ואם לא די בכך, מנהל מקרקעי ישראל  קבע לאחרונה שומות לבעלי היקבים הקטנים, כתנאי לקבלת היתר בנייה. השומות  מסתכמות לעתים ברבבות שקלים, סכומים שרבים מיקבי הבוטיק  לא יוכלו לעמוד בהם ובימים אלה נמשכים המגעים עם מנהל מקרקעי ישראל כדי להעביר את רוע הגזירה.
 
היקבים ישתלבו ב"דרך היין"
מציאותם של יקבי בוטיק רבים בפריפריה החקלאית מסייעת גם במיתוג של תיירות היין, תוך קביעת אזורי יין ויצירת דרכי יין, כאלה שאפשר למצוא באזורים שונים בצרפת, ספרד, איטליה ובמדינות  נוספות המטפחות את ענף היין.
על הנושא מופקד משרד התיירות שביחד עם הרשויות המקומיות מבקש לקבוע דרכי יין, על פי אמות מידה המקובלות בעולם. אחד האזורים שמובילים את הנושא הוא אזור מטה יהודה. "תיירות היין היא תיירות נישתית שמכניסה הרבה כסף" – מבהירה אילנית ."לרוב מדובר בתיירים שכבר היו בארץ ומבקשים לגלות מקרוב את היינות שלנו ולבקר ביקב שבו הם מיוצרים". ביקבים עצמם צפויים להיערך אירועים מוסיקליים, קבלות פנים, מכירת יינות וכיוצא באלה.
אך בכך לא מתמצית תיירות היין - במסגרת הפעילות התיירותית משתלבים גם גורמים נוספים הפועלים במרחב הכפרי – מסעדות, מחלבות ובתי בד לייצור שמן זית וכן אירועים חד פעמיים כמו קטיף פירות הגדלים באזור וכיוצא באלה. " תיירות היין - מסכמת אילנית - תורמת בסופו של דבר המון פעילות למרחבים חקלאיים בפריפריה וגם לענף החקלאות".
שילובן של המסעדות חיוני גם ליקבים, ולא רק לאלה שישולבו בדרך היין. "המסעדות הן מקדמות המכירות הכי טובות של היין שלנו "- מציינת שרונה פז- בלוגולובסקי. "אנחנו מצדנו מתדרכים ומכשירים את הצוותים של המסעדות בכל הנוגע ליינות שלנו. ככלל, הייתי רוצה לראות יותר יינות ישראליים בתפריטי המסעדות ופחות יינות מחו"ל, כיאה למדינת יין שמכבדת את עצמה".
                                       

הרשם חינם לקבלת עדכונים!
דואר אלקטרוני *
שם פרטי *
שם משפחה
תפקיד/מקצוע *

Go Back  Print  Send Page
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 


 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 

ספר דיגיטלי, מגזין דיגיטלי,
קטלוג דיגיטלי, חוברת דיגיטלית

דיגיטלר
המרת חוברות לתצורה דיגיטלית
http://www.digitaler.co.il
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים