מבזק  חדשות
 


 
Wine Israel


מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
   שם המשחק: חדשנות 
בחקלאות, כמו בתעשייה ובענפים נוספים של המשק – שם המשחק כיום הוא חדשנות. גם החקלאים יודעים כי בסופו של דבר הצרכן, גם בארץ וגם בחו"ל, יעדיף את המוצר הטעים ביותר, הבריא ביותר וגם זה שחיי המדף שלו ארוכים יותר. בשנים האחרונות שוקדים במכוני המחקר השונים בארץ, על פיתוח ואקלום זנים חדשים ומשופרים של פירות וירקות. בגליל, אסם הפירות של ישראל אוקלמו עשרות זנים חדשים של פירות וירקות.

חיים פלטנר
 

"פיתוח זן כזה הוא בבחינת עבודה סיזיפית שיכולה להימשך שנים" - אומר אלקנה בן ישר, מנהל מו"פ צפון. חידושי הביוטכנולוגיה והכלים המולקולריים משמשים כיום את החוקרים והמפתחים, שכבר יודעים, במקרים רבים, אילו גנים ישפיעו על צורתם, טעמם  וההרכב התזונתי  של הפירות והירקות. "כך מתקיימת (בשיתוף עם מכון וולקני)  תכנית השבחה רחבה ב-2 פירות מובילים ביצוא הישראלי, האבוקדו והמנגו. המנגו שונה כליל מן הפרי שידענו בעבר - אומר אלקנה -  יותר צבעוני, תוכו מוצק יותר, טעמו ייחודי וגם חיי המדף שלו ארוכים יותר".
הנה כמה חידושים ישראליים בעולם החקלאות ותעשיית המזון: בזיל - סוד הטעם האיטלקי פוענח; הקינואה - בדרך לזן כחול לבן; אוממיקס – הנתרן הופחת, הטעם נשמר.
 
בזיל - סוד הטעם האיטלקי פוענח
 
החוקרים ואנשי המדע קוראים לו בזיל, על מדפי הירקות בסופרמרקט אפשר למצוא אותו גם תחת השם בזיליקום ובעברית הוא בכלל נקרא "ריחן" על שום ריחו הייחודי. מאז ומתמיד יוחסו לצמח הריחני הזה סגולות רפואיות ובריאותיות שונות, חלקן אף קבלו ביסוס מדעי בעידן המודרני.
בארץ מגדלים אותו במסגרת צמחי התבלין, ענף שנמצא בהתפתחות מתמדת ומספק פרנסה מכובדת למאות מגדלים ועובדים נוספים המתרכזים בבקעת בית שאן, בקעת הירדן והנגב. מרבית היבולים מיועדים לייצוא, כאשר יעדי הייצוא העיקריים הם אנגליה, ארה"ב, גרמניה, הולנד וצרפת.

רכיב חשוב ברוטב הפסטו
 צמחי התבלין מישראל רכשו להם מוניטין בשוקי אירופה וארה"ב ובשנה החולפת הסתכם היצוא שלהם בכ-80 מיליון יורו, כמחצית מן הסכום התקבלה ממכירת צמח הבזיל, רכיב קבוע וחביב במגוון רחב של תבשילים, רטבים וגם מאפים. ובל נשכח את תרומתו הרבה של הבזיל לרוטב הפסטו, שמוכר בכל רחבי העולם. האיטלקים הם שהביאו לעולם את הרוטב המפורסם והם גם נמנים עם המגדלים הגדולים של הבזיל, באיכות מעולה. איכות, ששאר השחקנים בשוק מתקשים  להתמודד אתה, מתקשים אך לעתים גם מצליחים. ועל כך מעידים אותם צרכנים באירופה וארה"ב, אשר שומרים אמונים לבזיל הישראלי, פרי פיתוח מקומי – כחול לבן.
על טיפוחם של הזנים הישראלים, שימורם וחידושם – שוקד מזה כשלושה עשורים הפרופ' נתיב דודאי, מנהל היחידה לצמחי תבלין, מרפא ובושם בנוה יער, מכון וולקני. "בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת החלו החקלאים הישראלים להיכנס לתחום ואנו נדרשנו לרכוש עבורם את הידע המתאים לגידול בחממות. עד אז הכרנו רק גידול בשטחים פתוחים, שאותו פיתחנו עבור גידול התבלינים לתעשייה"– מספר הפרופי דודאי. "הגידול בחממות איפשר לנו לייצא בכל ימות השנה, במיוחד בעונת החורף, כאשר באירופה ובצפון אמריקה התבלינים הללו אינם נמצאים בשוק".

איום המחלה הוסר
היום הדברים נשמעים פשוטים, אך לא כך הייתה אז המציאות בשטח. חיש מהר התברר שהבזיל, גם בארץ וגם בחו"ל, רגיש מאד למחלות בעונת החורף, במיוחד כאשר הוא גדל בחממה. הצמח מגדל אז עלים גדולים יותר במקום עלים בגודל הרגיל, ולכך נוספו מפגעים נוספים. ואם לא די בכך, בשנות התשעים החלה להתפשט בכל רחבי העולם מחלה חדשה בבזיל (פוזריום), שגרמה למשבר חמור בכל הענף ואיימה על גידול צמחי הבזיל בכל העולם. גם חומר ההדברה היעיל היחיד שהיה  מקובל לחיטוי הקרקע, גז הקרוי מתיל ברומיד, הוצא אז מחוץ לחוק בכל העולם, מאחר שנתגלה כחומר רעיל ומזיק לסביבה.
הפרופ' דודאי, שליווה את ענף צמחי התבלין מראשית דרכו, הבין כבר בשלבים הראשונים של הופעת המחלה בישראל, כי הענף עומד בפני מחלה רצינית ביותר והחל לפתח זן של  בזיל שעמיד בפני המחלה הזאת. "ואכן, אנחנו בישראל הצלחנו להתגבר ראשונים בעולם על המחלה, מה שהקנה יתרון משמעותי למגדלים הישראלים על פני עמיתיהם בחו"ל"- מספר דודאי. " זו הייתה  פריצת דרך משמעותית שהושגה במחקר ממושך במסגרת מכון וולקני".

באיטליה – הקטיף מתנהל בשכיבה...
הזן החדש  נרשם בספר זכויות מטפחים בשם "פרי", ועד היום נאסר למכור בחו"ל את הזרעים שלו. פיתוח הזן כלל תכונות נוספות, לרבות חיי מדף ארוכים יותר, מה שהגדיל את כושר התחרות של הבזיל שלנו בחו"ל. אך בכך לא די. המגדל הישראלי מתמודד כיום בהצלחה רבה עם מגדלים בחו"ל, עתירי ידע וניסיון - בכל הקשור לאיכות הבזיל שלנו, טעמו והארומה שלו.
לכך תרמה סדרה של ביקורים שערך דודאי באיטליה, מולדת הפסטו, שלבזיל שלה יצאו מוניטין בכל העולם. "המגדלים האיטלקיים- מספר הפרופ' דודאי – הסבירו לי שהאקלים שלהם  הוא שתורם לאיכותו של הבזיל שלהם, שממנו עושים פסטו מצוין". דודאי לא השתכנע ויצא לאתר הגידול של הבזיל באיטליה ושם גילה את סודם של האיטלקים. מסתבר שהסוד טמון בשיטת הגידול והקטיף שלהם, אשר שונה משלנו."בליגוריה, אזור הגידול העיקרי שלהם, הם עוקרים מן הקרקע את הצמח עם השורש, כשעל הצמח שלושה עלים צעירים בלבד, וכך הוא נמכר בשוק. " אגב, באיטליה על פי המסורת קטיף צמחי הבזיל מתנהל  בשכיבה...

גיל הצמח הוא שקובע
 במחקרים שנערכו בארץ ובעולם נמצא שקיימים הבדלים משמעותיים בהרכב חומרי הארומה בעלים בגילים השונים לאורך הענף. בעוד שהחוקרים בעולם ייחסו בטעות את ההבדלים לגיל העלה, במחקר  שערך  פרופ' דודאי  בנוה יער התברר כי לא גיל העלה קובע את טעמו של הבזיל, אלא גיל הצמח בעת שהוא החל להתפתח. לפיכך, לעלים צעירים שהתפתחו על צמח צעיר יש ארומה שונה, איכותית יותר, מעלים צעירים שנקטפו מצמח בוגר. זו הסיבה לכך ששיטת הגידול האיטלקית מניבה עלים בארומה  וטעם מעודנים ואיכותיים יותר. לעומתה, שיטת הגידול הישראלית עד כה היא רב קצירית – אחרי כל קציר ממתינים להתחדשות הצמח לקראת הקציר הבא.
"שיטת השטיח" מונעת הפסדים
תלישת הצמח כולו עם השורש, כפי שנהוג באיטליה, לא הייתה מקובלת על המגדלים בארץ מטעמים כלכליים, מה גם שכך אי אפשר לייצא צמח תבלין. לאחר מחקר מקיף פותח בנווה יער, בהובלת ד"ר דוד חימוביץ, פרוטוקול גידול חדשני,  שעל פיו ניתן לגדל בזיל על ידי זריעה במזרעה יחודית ולא על ידי פיזור ביד, כפי שנוהגים האיטלקים. בשיטה הזאת  מתקבלים צמחים שגדלים כולם בצפיפות מדוייקת באותו קצב ובאותו הזמן, וכשהם עדיין צעירים קוצרים אותם פעם אחת בלבד, ידנית או בשיטה ממוכנת. אחר הקציר הופכים את הקרקע וזורעים מחדש. "כך - מסכם הפרופ' דודאי - אנו מקבלים בקציר אחד יבולים גדולים מאד באיכות שאינה נופלת מזו  של האיטלקים". בשיטה הזאת הגידול נערך על פני שטח רציף ללא שבילים בין הערוגות, כנהוג בגידול הרגיל, ולכן טבע עבורה דודאי את השם "שיטת השטיח".
בשנים האחרונות פוקדת את הענף מכה נוספת - מחלה חדשה שצצה בעולם בשם "כשותית הבזיל", שאף הגיעה אלינו. האמצעים להתגבר על המחלה הזו מוגבלים, היא מופיעה במהלך חיי הצמח וגורמת כאב ראש לא קטן למגדלים. שיטת השטיח מאפשרת לקצור את הצמח עוד לפני הופעת המחלה, ובכך חוסכת את הצורך בטיפול ואת הפסדי היבול שהיא גורמת.
 
הקינואה - בדרך לזן כחול לבן
 
רק לפני פחות מעשור היא פלשה לחיינו, ועתה היא  תופשת כבר מקום של כבוד בתפריט הקבוע של רבים מאתנו. זוהי הקינואה, הצמח שתורבת לפני אלפי שנים על ידי שבטי האינקה בדרום אמריקה. במסגרת הטרנד הבריאותי, שפוקד בשנים האחרונות את תרבות המערב, היא זכתה למעמד של "מזון על", סופר- פוד,  בזכות  חומצות האמינו שהיא מכילה, אשר מספקות לגופנו חלבון איכותי ובזכות עובדה נוספת, חשובה לא פחות – היא נטולת גלוטן. כל אלה הפכו את הקינואה למרכיב חשוב בתפריט של מדינות המערב. עתה היא מגיעה  אלינו גם כצמח לגידול, לפי שעה ברמת הגולן. וזו רק ההתחלה.

לקינואה – פוטנציאל גדול
הקינואה גדלה בעיקר בבוליביה ובפרו, ומשם היא מיובאת למדינות המערב וגם אלינו. ישראל צורכת מדי שנה כ-1500 טונות קינואה, זה לא הרבה בהשוואה לגידולים אחרים, אבל בהחלט יש פה שוק, שהולך וגדל.  במו"פ צפון, מכון למחקר חקלאי בגליל, "גילו" את הקינואה לפני כשנה,  במהלך חיפושים אחר גידולים חדשים. המשימה הוטלה על ד"ר ליאור רובינוביץ, חוקר במו"פ צפון*, בעל תואר דוקטור במדעי הצמח."בשנים האחרונות השתנו התנאים בחקלאות הישראלית, האקלים השתנה ולא לטובה, העלויות גדלו בשיעור ניכר, בעיקר מחיר המים, והורגש הצורך למצוא גידולים חדשים, שיהיו יעילים מבחינת התפוקה וכמובן גם כלכליים" – אומר ליאור. "אף חקלאי לא יכנס  כיום לתחום שאין בצדו רווח נאות".
בסופו של יום נפלה הבחירה על הקינואה. במו"פ צפון היו מודעים לכך שהביקוש העולמי למוצר הזה בסימן עלייה, אך גם הבינו  שמעבר לגרגרים המיועדים למאכל, יש כאן גם פוטנציאל למוצרי לוואי שמופקים מן הצמח הזה –קמח קינואה, קרקרים וגם דגני בוקר, כולם גם נטולי גלוטן ומכילים חלבון מלא. כל המוצרים הללו מתאימים גם לחולי צליאק ולאנשים הרגישים לגלוטן, שמספרם באוכלוסייה איננו מבוטל. משמע, יש גם מקום להקמת תעשיה שלמה שתתבסס על מוצרים המבוססים על גרגירי הקינואה.  ועוד לא הזכרנו את השחת של הצמח, שיכולה גם לשמש כמספוא לבעלי חיים, נושא שיוזכר בהמשך.
צמח בעל עמידות גבוהה
מקורו של צמח הקינואה באגם טיטיקקה שבגבול בוליביה ופרו. האגם נמצא בגובה של 4000 מטרים מעל פני הים והאזור מתאפיין במשטר רוחות חזק, הקרקע שם דלה והמשקעים מעטים. כלומר, מדובר בצמח בעל עמידות גבוהה לתנאי סביבה קשים. "בשנים האחרונות - מספר ליאור - חשנו בגליל שינויים בתנאי האקלים, השנים היו שחונות וכמה עונות ברציפות חווינו בצורות. הבנו כי הצמח הזה יכול להשתלב בשדותינו".
בשלב זה נדרשו החוקרים לתת מענה בכמה סוגיות בסיסיות – האם הצמח שמגיע מבוליביה יכול בכלל לגדול בצפון הארץ? אילו  מזיקים עלולים לפגוע בו? האם  הצמח בכלל יפרח ויניב את הגרעינים בצורה המיטבית? את התשובות המלאות לשאלות הללו ניתן יהיה לקבל רק לאחר כמה שנים של ניסויים בשטח.
דבר אחד  כבר ברור לחוקרים –את הקינואה צריך לגדל בארץ כגידול בעל, משמע ללא השקיה מלאכותית. ברגע שמגדלים אותו ללא השקיה,  כל התמונה הכלכלית משתנה, כמובן לטובת הקינואה.
 
"תוצאות פנטסטיות"

לצורך הניסויים בשטח, קבלו החוקרים כמה זנים מחברת  "אקווינום", חברת סטארטאפ  ישראלית העוסקת בטיפוח ובהשבחת זרעים לתעשיית המזון העולמית. כיום משווקת החברה את מוצריה בחו"ל. "הבנו - אומר ליאור - שאם נתחיל לטפח זנים בעצמנו, כל התהליך יתמשך על פני שנים. לפיכך העדפנו לקבל זנים מוכנים ומצטיינים ולנסותם בשטח".
בדיקת היתכנות  ראשונית נעשתה בעונת הקיץ בקיבוץ מרום גולן, וכאן נדרשה השקיה של החלקה. התוצאה הייתה משביעת רצון והיבול הסתכם ב-360 קילו לדונם, כאשר הממוצע העולמי נע בין 250 קילו ל-400 קילו לדונם. תוצאה טובה למדי, אבל החוקרים העדיפו להתמקד בגידול ללא השקיה.
וכך הקצו בחורף שטח גדול יותר  בישוב אבני איתן, שבדרום הגולן. עונת החורף הייתה שחונה, מלווה בקרות, כאשר הטמפרטורה בלילות ירדה לעתים מתחת לאפס. לעומתה, עונת האביב הייתה מלווה בשרבים  - ולמרות כל זאת התוצאות היו פנטסטיות לדידם של החוקרים והמגדלים. "השגנו יבול של יותר מ-550 קילו לדונם, יבול בהיקף שכלל אינו מוזכר בספרות העולמית".

הצד המריר של הקינואה
כדרכם של חוקרים שמעדיפים ללכת עקב בצד אגודל ולהגיע למסקנות בתום  תהליך מסודר, ליאור מבקש לצנן במקצת את ההתלהבות מן התוצאות הללו. הוא חוזר  ומזכיר, כי לפי שעה מדובר רק בשנה אחת של ניסויים. אלה יימשכו עוד שנה – שנתיים לפחות, עד לביסוס הממצאים הסופיים. אז גם נדע איזה זן יגויר כדת וכדין  כזן כחול- לבן. בניסויים הבאים ייערכו גם מבחני איכות, לרבות בדיקת טעמים. ככלל, צריך לזכור שקליפת גרעין הקינואה מכילה חומרים מרירים, שצריך להסירם. הקינואה שמגיעה מבוליביה עוברת תהליך של שיוף  הקליפה ולאחר מכן עוברים הגרעינים שטיפה וייבוש.

שותפים רבים לסיפור ההצלחה
הניסויים עדיין נמשכים אך לחוקרים כבר ברור, כי הקינואה תישאר אתנו עוד זמן רב. בשנה הקרובה יורחבו שטחי הגידול לאזורים נוספים דוגמת עמק הירדן ועמק החולה, אזורים עם אקלים חם יותר. המגמה היא לגדל את הקינואה רק בחורף, ללא השקיה. סיפור ההצלחה ברמת הגולן כבר עורר הדים רבים בקרב החקלאים בארץ ורבים פונים ומבקשים ליטול חלק בסיפור ההצלחה הזה. במו"פ צפון מעדיפים בשלב זה להמתין לסוף הניסויים ורק לאחר מכן לצאת לשוק. "רק לאחר שיהיו בידינו תוצאות מובהקות באשר להצלחת הפרויקט, רק אז נפרסם פרוטוקול גידול אופטימלי" - מדגיש ליאור רובינוביץ. הוא מזכיר נקודה נוספת בזכות קינואה מתוצרת כחול לבן- יבוא הקינואה לארץ כיום כולל שינוע  מדרום אמריקה. גידול מקומי יחסוך את העלויות הכרוכות בכך, מה שיכול להוזיל את המחיר לצרכן.

גם הפרות בחרו בה...
נחזור ונזכיר גם, כי הקינואה יכולה לשמש כמספוא לבעלי חיים.  מסתבר, שדונם קינואה מניב יותר שחת למאכל בעלי חיים, מאשר דונם חיטה. נקודה למחשבה עבור החקלאים המגדלים חיטה.
אגב, במהלך הניסויים הראשונים בקשו החוקרים לבדוק האם הפרות מוכנות בכלל לאכול שחת של קינואה. "במהלך הניסוי הצגנו בפני הפרות שתי ערימות של שחת – מספר ליאור – אחת של שחת  חיטה ושנייה שחת של קינואה. הפרות לא היססו ומיהרו מיד לעבר ערימת השחת של הקינואה". ללמדכם, שגם הפרות יודעות פרק בהלכות מזון בריא...
_______
*המחקר מבוצע בשיתוף פעולה עם ד"ר אביב אשר ממו"פ צפון וד"ר מולי גלילי ממנהל המחקר החקלאי.
 
 
אוממיקס –  הנתרן הופחת, הטעם נשמר
 
הפחתת הנתרן (מלח) במזון היא מהלך מתמשך שאמצו בשנים האחרונות תעשיות המזון בכל רחבי העולם המפותח. הצרכן החדש מצפה כיום  למוצר טעים אבל גם בריא. על רקע זה פיתחה חברת  "מלח הארץ" את מוצר הדגל שלה - אוממיקס  (Mediterranean Umami), שזיכה אותה בפרס החדשנות   Award IFT17 Innovation   אשר הוענק לה במסגרת תערוכת המזון IFT17 Food Expo, שנערכה לא מכבר בלאס ווגאס. בנימוקי חבר השופטים נאמר, כי אוממיקס הוא מוצר המתאפיין בחדשנות יוצאת דופן ופורצת דרך. יצוין ש- IFT – המכון לטכנולוגיית מזון, פועל כחברה מדעית ללא מטרות רווח, אשר מונה כ-17 אלף חברים מ-95 מדינות, בהם מדעני מזון, טכנולוגיה ונציגים מן האקדמיה, הממשלה והתעשייה מכל רחבי העולם. הזוכה,  "מלח הארץ",  היא החברה הוותיקה והגדולה לייצור מלח בישראל.

הנתרן הופחת – הטעם לא נפגע, אפילו השתפר
האוממי מכונה הטעם החמישי שקיים בטבע, לצד המר, המתוק, החמוץ והמלוח. האוממי  נמצא באופן טבעי במגוון מזונות כמו עגבניות, פרמזן, רוטב סויה, מרק מיסו ועוד. "הוספת אוממי למזון  - אומרת רויטל בן שחר, מנהלת השיווק והחדשנות ב'מלח  הארץ' - מייצרת אפקט של חיזוק טעמים בכלל וחיזוק הטעם המלוח בפרט, וכך מאפשרת לנו להפחית במוצרי המזון נתרן בלי לפגוע בטעם".
האוממיקס, שעמו יצאה החברה,  מכיל תערובת ייחודית של מלח ים, עם רכז ותמציות צמחיות העשירות באוממי . הוא מהווה גם תחליף למעצימי  טעם, המשמשים כיום את תעשיית המזון, כגון MSG (מונסודיום גלוטמאט), תמציות שמרים, HVP (חלבונים צמחיים) וכו'.
"ייחודו של המוצר – מוסיפה רויטל – בכך שהוא מאפשר להפחית את כמות הנתרן במזון, שומר על פרופיל הטעם המקורי ואף משפר אותו".  מבחני טעימה שנעשו בארץ, העלו שהצרכנים לא מבדילים בטעם בין המוצר המקורי לבין המוצר מופחת הנתרן עם אוממיקס. במקרים רבים המוצר מופחת הנתרן קיבל אף ציון טעם גבוה מהמוצר המקורי. התופעה חזרה ונשנתה גם במבחן טעימה בהשתתפות קבוצה של שפים, שנערך בשיתוף עם אוניברסיטת קלוג בשיקגו.

בתעשיית המזון הישראלית גוברת המודעות
האוממיקס יעיל בהפחתת נתרן במגוון מזונות מעובדים כמו בשר, מרקים ורטבים, מוצרי מאפה וארוחות מוכנות.  שימוש במוצר מאפשר ליצרניות לשדרג מוצרים קיימים, או לפתח מוצרים חדשים בעלי טעם עשיר במיוחד. אוממיקס  של 'מלח הארץ',  צמחוני, ללא גלוטן, ללא אלרגנים ועשוי רכיבים טבעיים בלבד.
דיויד הרט, מנהל יחידת האוממיקס בחברת "מלח הארץ", אומר כי בתעשיית המזון הישראלית גוברת המודעות בכל הנוגע להפחתת הנתרן במזון.  "לחברות בישראל – אומר דיויד - כבר יש על המדפים מוצרים מופחתי נתרן שמכילים אוממיקס. וחברות רבות כבר נמצאות בתהליכי פיתוח של מוצרים מופחתי נתרן בעזרת האוממיקס". מאחר שהאוממיקס הוא מוצר ורסטילי, הוא משווק לתעשיות מגוונות המייצרות ומשווקות מוצרי בשר, מרקים, רטבים, טונה, מנות מוכנות, מטבחים מוסדיים ועוד.
יצרני האוממיקס מודעים לכך שהשימוש בו מגדיל את עלויות היצרנים ביחס למלח רגיל. "מצד שני - מדגישה רויטל - בהתאם למוצר ולפיתוח, האוממיקס מאפשר הפחתה של רכיבים אחרים כמו MSG, מעצימי טעם מלאכותיים שונים, אבקת מרק וכדומה".
מה באשר ליצוא האוממיקס? ב"מלח הארץ" חוזרים ומדגישים, כי מוצר הדגל שלהם מעורר ענין  רב ברמה הגלובלית ובעקבות הפרס שהוענק לה, החברה מנהלת כיום  מגעים עם חברות רבות בתעשיית המזון בארה"ב ובאירופה.




הרשם חינם לקבלת עדכונים!
דואר אלקטרוני *
שם פרטי *
שם משפחה
תפקיד/מקצוע *

Go Back  Print  Send Page
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 

ספר דיגיטלי, מגזין דיגיטלי,
קטלוג דיגיטלי, חוברת דיגיטלית

דיגיטלר
המרת חוברות לתצורה דיגיטלית
http://www.digitaler.co.il
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים