הרשם לקבלת עדכונים
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
תפקיד/מקצוע

Wine Israel
מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
שכר: פיצוי או פרס?


האם העבודה במטבח היא סבל הכרחי שמטרתו לייצר פרנסה? מה שבטוח - אנחנו לא יכולים לצפות להחזיק את אנשי המקצוע הטובים והאיכותיים ביותר, בשכר "מעליב". אין להתפלא שטבח ממהר ו"מזייף" בהכנת המנות, רק כדי לסיים מהר את עבודתו ולרוץ לעבודה במקום אחר.

שף מיקי ניר


לא מזמן קראתי מאמר ששואל את השאלה הקרדינאלית: האם השכר שמקבל עובד הוא פרס על עבודתו או שמא פיצוי על סבלו?
כמובן שאני אשליך זאת על עבודתם של הטבחים והקונדיטורים. במטבח עובד צוות טבחים מכל שכבות הציבור. נשואים ורווקים, צעירים ומבוגרים, ערבים ויהודים, מחפשי מקלט וחיילים משוחררים.
רובם ככולם עובדים קשה מאד לפרנסתם וחוסכים כל אגורה לחיים טובים יותר.
מי לילדיו ומי לדירה, מי לרכב ומי לכיסוי חובות עבר. כל אחד ואחת עם "החבילה" שלו.
האם המטרה של כולם היא "עליה בשכר"? כנראה שכן.
אבל במקביל לעלייה בשכר ישנה גם עלייה בצריכה, ברמת החיים ובאיכותם.
שימו לב שעובד שנמצא באוברדראפט בחשבונו, גם לאחר העלייה בשכר ימשיך להיות באוברדראפט.
לפני מספר שנים פנה אלי אחד הטבחים וביקש תוספת שכר. אמרתי לו שאני מציע שיקבל עליו תפקיד של מנהל מחלקה במטבח ואם יוכיח עצמו יקבל תוספת ראויה (באותה תקופה היה מקובל לתת תוספת של 5-7% לשכר).
הוא באמת הוכיח עצמו ודאגתי שיקבל 30% תוספת... מכובד?!
רק רשמתי לעצמי שתוך 8 חודשים לכל היותר יבוא לבקש עוד פעם תוספת.
לא טעיתי בהרבה. לאחר כ-6 חודשים שב וביקש אותו טבח תוספת שכר.
האם הוא חמדן? נצלן? כפוי טובה? אולי אז חשבתי כך. אבל היום אני חושב שכל עובד זכאי לחשוב מה רמת השכר המגיעה לו. אבל לזכור שאנו חיים בשוק חופשי, ואם לא מתאים לו השכר, יתכבד ויעזוב בצורה מכובדת.
***

האם עובד חרוץ יותר ומשקיען עושה זאת כי הוא רוצה "להתקדם" במקצוע או שמא הוא חושש להיות מובטל?
מאידך פונים אלי עובדים המבקשים לעבוד פחות שעות כי הם מבקשים יותר זמן לפנאי ולאיכות חיים.
האם העבודה במטבח היא סבל הכרחי שמטרתו לייצר פרנסה?
חלק מהצוות רואה במקצוע "רע הכרחי". מקום עבודה הדואג לפרנסתו. אינו רואה את האורח/הסועד. לא מעניין אות "השפיץ של הטעם". הוא בא לבצע משימות וללכת הביתה.
חלק אחר (לצערי הולך ומתמעט) מגיע לעבודה עם תחושת שליחות ורצון ללמוד ולהשקיע.
איזה מן העובדים היינו מעדיפים. גם כאלה וגם כאלה. רק צריך למצוא את התמהיל הנכון. לא כולם יכולים ומסוגלים להיות כוכבים. הרבה מהם שמחים במקום העבודה אך היו רוצים יותר פנאי ואיכות חיים.
האם זה רע לבקש? אני חושב שלא. אבל תפקידנו כשפים לדאוג גם לפנאי ולאיכות חיים של עובדינו.
האם זו בושה לקבל שכר הוגן וראוי במקום העבודה?
ידידי, לא ולא!
אנו לא יכולים לצפות להחזיק את הטובים והאיכותיים ביותר, בשכר "מעליב".
אני מאמין שאם באמת אנו רוצים להשיג את העובדים הטובים והיעילים ביותר שיהיו אמונים על הרווח, עלינו לדאוג להם ולתגמל אותם באופן שישמור על כבודם המקצועי והאישי.
רק מי שחש את המבט המושפל והבוז של אשתו כאשר משכורתו בתום חודש עבודה, כולל שעות נוספות ושבתות נעה בקושי סביב שכר המינימום, יכול להבין תופעות של "עיגול פינות" במקום העבודה.
אל לנו להתפלא שטבח ממהר ו"מזייף" בהכנת המנות כדי לסיים עבודתו ולרוץ "לעשות אקסטרה"; או קופאית שאינה מוכנה להתמודד מול אורחים המנסים להתפלח ולא מחייבת כראוי; באיזה מיומנות יגיש המלצר את מנותיו כאשר בראשו מתרוצצות המחשבות אודות הביטוח שאינו יכול לשלם לסוברו שנת 92 שלו? כמה סטייקים חסרים במקפיא כאשר הארוחות היחידות החמות שהעובד אוכל, הם במקום העבודה, ולמשפחתו יש לדאוג?
האם אותו מנהל מחלקה שמאחר אינו נמצא באותו רגע אצל המתחרים ממול ובודק אופציות עבודה?
 
***

אנו מפרסמים ללקוחות שלנו עד כמה אנו דואגים להם, "מצ'פרים" אותם בכל מיני הטבות. ארוחות חינם, לינות לסוכנים ולמחליטנים.
אנו עורכים מסעי קידום מכירות, מחלקים מתנות, עושים הנחות ומנסים לתת לאורחינו את התחושה שהם יותר מרצויים אצלנו.
אבל מה אנו עושים בנידון עובדינו הטובים והנאמנים?
כן, אנו אומרים "מילה טובה", מחלקים מחמאות: "נכון אבי, עשית עבודה נהדרת, האורחים מאד מרוצים, אף פעם לא אכזבת אותנו, אבל... ת'שמע, אני מה-זה מצטער, אין העלאות שכר ואין בונוסים... אתה מבין?! זה לא אני... זה המצב הקשה, אני נורא מצטער."
לאורחינו אנו דואגים לבשר הטוב ביותר, לירקות ופירות מובחרים, גבינות איכות, יינות ומשקאות  מיוחדים.
ולעובדים... "נאדא".
העובדים שלנו הם, הנותנים לבשר המעולה את טעמו המיוחד, מעצבים את פלטת הגבינות האיכותיות, מגישים את היין היקר ושוטפים את פלטות הכסף בהן מוגש המזון היוקרתי.
אנו מצפים לאורחים חוזרים, ולכן אנו משקיעים את כל מרצנו בלספק להם את צרכיהם ומעבר לכך.
אבל מעובדינו אנו מצפים שיישארו אצלנו, כי אנחנו זה אנחנו – הטובים מכולם ("חארטה").
חכמים ממני גרסו: "אתה מקבל עבור מה שאתה משלם!" אם ברצוננו הופעה עלובה של עובדינו, נשלם להם שכר מינימום. יש לשלם בעין יפה עבור תוצאות טובות (YOU HAVE YO SPEND SOME MONEY TO MAKE SOME MONEY!).
לכן מדוע אנו מופתעים בכל פעם מחדש כאשר דווקא הטובים ביותר ניגשים אליך ובחשש מה ואומרים: "שף, יש לך זמן? אני רוצה לדבר אתך ביחידות", בידם מעטפה חתומה ואתה יודע שזה מכתב התפטרות.

***

כן, גם אני למדתי כלכלה ועל פירמידת הצרכים של מאסלו: מימוש עצמי, הערכה, אהבה ושייכות, ביטחון, ובבסיס הפירמידה צרכים פיסיולוגיים. אבל אין מה לדבר על כל שאר מרכיבי הפירמידה אם לא מימשנו את הבסיס: הצרכים הפיסיולוגיים (אוכל, קורת גג וכד').
יורשה לי להוסיף צורך נוסף מעל הצרכים הפיסיולוגיים: כבוד (DIGNITY&RESPECT).
כבוד מקצועי, כבוד מהממונים עליך, כבוד מעובדיך ובעיקר כבוד בעיני משפחתך.
לכן, אם אתם רוצים לדבר "ביזנס": יעילות בעבודה, תפוקות גבוהות, רמת מוצר תחרותית, הישרדות בשדה הקרב הכלכלי, אז...
יש לגייס את "הלוחמים" הטובים ביותר, המיומנים והאיכותיים שקיימים, יש לתגמל אותם באופן ישיר לתפוקותיהם ואני אראה לכם מי, לא רק מנצח בקרב, אלא במלחמה הארוכה על ההובלה בצמרת הליגה, ניצחון במרתון.


הרשם חינם לקבלת עדכונים!
דואר אלקטרוני *
שם פרטי *
שם משפחה
תפקיד/מקצוע *
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים