הרשם לקבלת עדכונים
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
תפקיד/מקצוע

   
Wine Israel
מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
גריל, טבון ומעשנה

למעשה, את המסע הזה התחלתי כאשר חיפשתי לעצמי גריל חדש. נמאס לי מהמכשיר הקודם שהתחיל כבר להתפורר מחלודה ... כמו כולם התחלתי לגגל ומצאתי עולם ומלואו עד שמרוב עצים לא ראיתי את היער. מזון+ מביא בחלקה השני של הסדרה – כול מה שרצית לדעת על טבון ומעשנה
עזי בירמן


 

יום שישי. בחמש בבוקר הגיעו ראשוני העובדים. הוציאו את הבשר מהמקרר והטעינו עצים במעשנה. בשש הגיע שף אבי ברקו, הדליק את האש, בדק תיבול בבשר והכניס אותו לפי סדר למעשנה. בתשע בבוקר התחילו להגיע קונים ראשונים. המקום אטליז  אל דייעה (שטח מחיה, חצר סגורה), במזרח ג'לג'וליה מול קיבוץ חורשים. 
מה מעשנים?
"בשר בקר ועופות, טרי, מחלקים משובחים ואיכותיים. אנחנו חושבים שהקהל יודע להעריך איכות טובה ומוכן לשלם עבורה".
מהיכן מגיעים אנשים?
"מכל היישובים באזור השרון מפתח תקווה ועד כפר יונה, אומר יוסוף עיסוואי, יש לנו אפילו לקוח שבא במיוחד מבאר שבע ולקוחות מירושלים" הוא עונה בשביעות רצון גלויה.
איך שמעו עליכם?
"לא עשינו שום פרסום, מוסיף עיסוואי, הכל מפה לאוזן".
על אהבת הבשרים הישראלית דיברנו כבר בחלק הראשון. מה שתפס את עיני הם האנשים העומדים מאחורי התעשייה החדשה הזאת שרובם הפכו תחביב למקצוע ראשי.  את המעשנה ב"אל דייעה" מתפעל שף אבי ברקו שגם לו יש סיפור דומה.
* * *

ברקו בן 51, היה תאורן מבוקש בתיאטרון הרפרטוארי, אחרי 18 שנות עבודה נמאס לו והוא החל בקריירה שניה, נסע לפירנצה ללמוד את סודות המטבח האיטלקי. התחיל בטרטוריה של אימא של חבר ומשם התפתח הלאה. כשחזר לארץ החל ללמוד במכללת השף, סיים בהצטיינות ונשאר שם גם כמורה.
אבי חשב להתמחות בנושא לחם, אבל, מהר מאוד הגיע למסקנה שעם ישראל מעריך לא פחות את נושא הבשר והיום הוא נחשב מוביל בתחומי השימוש  בבשר לפי שיטות אוניברסאליות ובעיקר הוא מתמחה בשיטות עישון. 
שף ברקו שף עסוק מאוד, בין השאר מעביר סדנאות לקהל הרחב בסדנת עישון שהקים בפטיו שבחצר ביתו וגם משמש שף בית ומומחה העישון של קצבית "אלדייעה" בג'לג'וליה.
הוא משתמש במעשנות ישראליות תוצרת סדנת הברזל מגשר הזיו האחת מדגם pro 600 שהיא מעשנה מסחרית ונמצאת בקצבייה (אטליז, בעברית מדוברת. ע"ב) בג'לג'וליה והאחרת היא מעשנת מדגם pro 402  שנמצאת בחצרו לצורך סדנאות הבישול.
איך קרה שרכשתם את המעשנת של סדנת הברזל ?
היו להן המלצות טובות ובנוסף עשיתי סקר שוק ברמה הטכנית, כלומר, ממה היא עשויה, עובי דפנות, נוחות תפעול, גישה קלה וידידותית למכשיר ואפשרויות הרחבה.
כמה זמן אתה עמן?
כשנה וחצי וכפי שאתה רואה הן נמצאות במצב מצוין. המעשנת הביתית חשופה לפגעי מזג האוויר, כלומר, היא בחוץ ואין עליה טיפת חלודה. המעשנת בקצבייה עובדת קשה מאוד. אני מבקש להוסיף כי הפסטרמה הכי בריאה נעשית במעשנת על גחלים טבעיים ללא תוספות של חומרים תעשייתיים כולל ארומה נעימה שנעשית משבבים של עצי פרי.
מה מיוחד  בה?
"השליטה על נושא כניסת אוויר, חידוש הבערה כלומר הכנסת גחלים באמצע התהליך, שמירה על טמפרטורה מאוד, מאוד יציבה לאורך כל התהליך וגם קל לייצב אותה מפני שהשליטה על פתחי האוויר קלה ומדויקת דבר חשוב נוסף היא היכולת לשמר לחות מפני שקל להגיע אל אמבטיות הנוזלים מבלי לאבד חום.
יתרון נוסף של המעשנות הוא  שאפשר לעשות עישון נתחים ודגים גם בתלייה. אני חייב לציין שגם לימוד המערכת היה קל ומהיר.
מעשנה איננה מוצר חדש. מקובל לחשוב שעישון בשר התחיל בימיו של האדם הקדמון, יושב המערות. המערה שהייתה מסתור בטוח ויציב הייתה למעשה חלל סגור פתוח רק מכיוון אחד, ללא חלונות או ארובה וניתן בקלות להגן עליו. יתרונו היה גם חסרונו אש המדורה שהודלקה בתוך המערה האירה וחיממה את בני האדם ואילו לעשן שהתמר בחלל המערה לא היה לאן לברוח ובהזדמנות זו הוא נתן לבשר, שנתלה לייבוש על עמודים וכהגנה מפני חיות, טעם טוב ומיוחד.
בעבר היו מעשנים בשר או דגים סמוך למקום משכנם. הכמויות היו, מוגבלות. עם התפתחות תנאי התחבורה, מסילות רכבת וכבישים, ניתן היה לצוד או לגדל בעלי חיים במקום אחד, להובילם אל המפעל לעישון במקום אחר ומשם לפזר אותם בינות השווקים.
המעשנה המודרנית, התעשייתית, כך  נוטים לומר, פותחה בשנת 1939 וקרויה הכבשן של טורי ע"ש תחנת המחקר טורי בסקוטלנד שעסקה בחיפוש פתרונות לשימור מזון. את העידון, המזעור למעשנה ביתית או ההרחבה למעשנה תעשייתית עשו כבר מהנדסים וממציאים לאורך השנים שמאז.
תהליך העישון מיועד להעניק טעם ארומטי, לבשל ולשמר בשר (לסוגיו השונים), דגים, גבינות וירקות ומרכיבים בתעשיית המשקאות האלכוהוליים (ויסקי, בירה). התהליך נעשה הן על ידי הבערה ענפי עץ עבותים או גחלים לוחשות. מקובל להשתמש בענפים או בשבבים של עצי אדר (מייפל), אלון, אשור, הייקורי (אגוז אמריקני) ועצי פרי כמו פקאן, תפוח, שזיף ודובדבן.
נהוג לעשן באחת משתי השיטות עישון חם – מקור האש נמצא בסמיכות למזון ומבשל אותו, תוך כדי העישון, בטמפרטורה של  52 עד 80 מעלות. משך העישון יכול להיות 3 עד 5 שעות. עישון קר שבו מקור האש נמצא רחוק מהמזון והעשן שמגיע אליו לא עולה בחומו על 30 מעלות. בתהליך זה שיכול להימשך אפילו 3 ימים המזון אינו מבושל לגמרי אך נהוג לחשוב שהכנת דגים בשיטה זו עדיפה.
אל שף אבי ברקו המפליא לעשות בעישון בשר הגעתי באמצעות ירון קרנגל מגשר הזיו.
* * *
ירון הוא תושב גשר הזיו, יישוב קהילתי בגליל המערבי. המקצוע המקורי – אלקטרוניקה ואת הידיים הטובות שלו קיבל בירושה מאבא שלו. למד מנהל עסקים והיה ממקימי הטלוויזיה המקומית בכבלים בצפון. בעברו היה עבד בניהול של עסקים גדולים  מזה 15 שנה יש לו בית מלאכה לעבודות מתכת מיוחדות, בשם "סדנת ברזל", הממוקם בגשר הזיו, אל מול השדות המוריקים של הגליל המערבי. ירון עוסק בעיקר בכיוון האומנותי, ובמסגרת זו הגשים גם חלום ישן – פיסול במתכת.
כמו אצל רבים מתוכנו, חובבי הבשר, ואחרי שנים של נפנופי מנגל החליט לקחת את נושא הבשר למעלה ולבנות לשם כך תנור עישון, זה קרה לפני 12 שנים. את הראשון בנה מתנור ישן שעבר הסבה לפי מיטב דמיונו החופשי. וראה כי טוב – התוצאה משביעת רצון (מה שמעניין שהמפרט הטכני שאותו בנה אז דומה מאוד למה שהוא בונה היום באופן סדרתי).
אנשים מחוג המכרים הקרוב באו לטעום בשר מעושן וראו אף הם כי טוב והתוצאה מיוחדת באיכותה, השמועה נפוצה וכך גילה ירון שיש ביקוש לתנורים מסוג זה.
החל משנת 2003 הוא הפך ליצרן של תנורים לעישון - מעשנות. יש כבר בארץ קהילה גדולה של חובבי עישון. הביקוש רק הולך וגדל כי קשה לעמוד אדיש מול טעמו של נתח אנטרקוט מעושן, או דג סלמון שעבר עישון כהלכה.
הביקוש גדל בשני כיוונים: האחד-  אנשים פרטיים הרוכשים מעשנה לבית, לחצר ולגינה והאחר בכיוון העסקי.  וכשמדובר בסקטור הפרטי אלו אנשים שראו עולם, ביקרו במסעדות, מבינים באוכל ורוצים לשדרג את הכיף שלהם ושל הסביבה.  מהכיוון האחר, מוצרים של ירון נמצאים כבר בהרבה מאוד מסעדות, שירותי קייטרינג, בתי מלון, גני אירועים, קצביות וכו'.
לפני זמן לא רב למלון גדול ויוקרתי בחיפה הייתה דרושה מעשנה לצורך אירוע גנדיוזי. הם פנו אל ירון כדי לרכוש מעשנה. לירון לא היה כלום במלאי הוא התאמץ והשיג להם, לתקופת מעבר, מעשנת קטנה יותר שעבדה שעות נוספות כדי לספק את כל הדרישה. אנשי המלון ידעו להעריך את המחווה ולפני שבועיים הם קיבלו מירון את המעשנה הגדולה והחדשה שלהם.
ישנם הבדלים קלים מאוד בין התנורים, אבל כולם עשויים על פי אותו מפרט טכני ובעיקרון ההבדלים ביניהם הם במידות שמותאמות לדרישות המשתמש החל מ- 6 ק"ג בשר ועד 50 ק"ג .
"הייחוד במעשנה שלנו שהכנסנו בה הרבה שינויים שרובם באו כהצעות של משתמשים - לקוחותינו. אני יכול לומר שברבות השנים נוצרה קהילה של לקוחות נאמנים שעומדים אתנו בקשר ומגיבים לכל דבר. גם שינוי שנראה מינורי יכול לעשות שינוי משמעותי בטעם הבשר".
אני חושב שהתנור הזה, שלי, הוא מהטובים בכלל, לא רק בארץ. יש לנו כבר כמה לקוחות בחוץ לארץ, משוגעים לדבר, שראו את המעשנה ו"השתגעו עליה".  בארץ יש לנו לקוחות מבין החברות והעסקים המובילים בתחומם, כמו למשל מסעדות: דוריס קצבים, כמה ממלונות דן, תנובה, כרמלה בנחלה, מלון חוף התמרים, חלק ממלונות ישרוטל, בית הספר למלונאות והסעדה תדמור, הנשיקה בזיכרון יעקב, קייטרינג שולץ מהגדולים בישראל, הטונה של אידי באשדוד מסעדה, קייטרינג טעם וצבע קנו מכל הסוגים והגדלים ועוד רשימה ארוכה ומכובדת.
אני נותן אחריות, באופן רשמי של שנה אחת. אבל, באופן בלתי רשמי וזה קרה גם אחרי 6 שנים... בא אלי מישהו עם תלונה. אמרתי- תביא את המעשנה ותשאיר אותה. עשינו לה שיפוץ יסודי והחזרנו לו אותה ללא עלות. היום, אני מייצר ומוכר יותר מאשר כל שאר היצרנים ביחד וזה סמל לאמינות ולשרות.
לפני שנים, ראיתי כתבת תחקיר ששודרה בערוץ 4 הבריטי ותוכנה התמקד בתסכול האנגלי – לדברי הכתב כל ההמצאות הגדולות של המאה ה-19 והמאה ה-20 הומצאו בבריטניה, אבל, האמריקנים הם אלה שידעו לעשות מזה ביזנס עולמי ביניהם המחשב ולא פחות מכך הגריל והמעשנה.
* * *
דוד דרייר  בן 48, נשוי ואב ל-5 עלה לישראל לפני יותר מעשרים שנה ולפרנסתו פתח עסק ליבוא מערכות גריל. הגעתי אליו כדי לרכוש חלק לגריל של "סאנבים" האמריקני. זה היה לפני 16-17 שנים. בחנותו, בפתח תקווה היו גם כמה מכשירי גריל של חברת "וובר" האמריקנית. לא קניתי אותם אז מפני שהיו יקרים עבורי. "סאנבים" פשטה את הרגל ומזה 15 שנים דוד מייבא רק את "וובר" ולמרות המחיר הגבוה (יחסית) נוכחתי לדעת שהחברה של דוד דרייר ממשיכה להתקיים ואפילו משגשגת.
איך אתה מסביר את הדואליות הזאת?
"ראשית, אנשים הגיעו למסקנה שהם לא מספיק עשירים כדי לקנות מכשירים זולים. מכשיר וובר מחזיק בממוצע כ-25 שנה מבלי להתקלקל. צריך לקחת בחשבון שהגריל הוא מוצר שעובד בתנאים קשים מאוד של להיות בחוץ, חשוף לפגעי מזג האוויר ולשמש הישראלית הקופחת וגם השימוש בו בתור מכשיר צלייה על כל הכרוך בכך: אדים, שומנים, מלחים, גורם לכך שאם המכשיר לא איכותי דיו אזי תוך שנתיים שלוש החומרים שממנו הוא מורכב מתאכלים.
אני חייב לציין שיצרנים רבים, בשל התחרות, מורידים את האיכות וזה כולל חברות ידועות. הם מעבירים את הייצור למדינות שבהן שכר העבודה נמוך (מזרח אסיה), וובר עדיין מייצרת את רוב המוצרים בארצות הברית, בשיקגו ואת ההפרש בעלויות העבודה פתרו על ידי הכנסת אמצעי ייצור מתוחכמים, כלומר, רובוטים משוכללים.
דבר נוסף וובר היא חברת ענק שמעסיקה בארצות הברית בלבד מעל 3,000 עובדים ויש לה מחלקת מחקר ופיתוח שבוחנת כל דגם וכל שינוי ומוכרים מדי שנה מכשירי גריל ביותר ממיליארד וארבע מאות  מיליון דולרים (1.4 מיליארד דולרים).
וובר מייצרת ומוכרת מכשירי גריל, על פחם שזה הגריל הקלאסי שלה וגם על גז, יותר מאשר כל שאר היצרנים האחרים בארצות הברית". 
בערב החג התעניינתי בקניית מעשנת אמרו לי – אין, גם אלה של התצוגה נחטפו מה קורה פה?
תכניות בישול צצות ופורחות בכל הערוצים, בכל שעות היממה והקהל הישראלי הבין שלעשות מנגל זה לא רק לשרוף את הבשר ולנפנף, אלא, אפשר להתפתח ולעשות ארוחות גורמה שלמות על   הבר-בי-קיו.
הטרנדיות של העישון החלה לתפוס תאוצה בקרב הישראלים בעקבות תכניות הבישול הרבות אנחנו נערכנו בהתאם, מגדילים את כמויות המוצרים ומוסיפים אביזרים חדשים ומקצועיים שיתנו ללקוח חוויה מקיפה לכל סוגי הצלייה והבישול.
לפני חמש שנים התחילה הקפיצה הגדולה והמחזור אצלנו גדל בעשרות אחוזים מדי שנה מחשש עינא בישא אני מבקש לא לנקוט במספרים".
אני מרגיש צורך לציין כי המעשנה של וובר תופסת לאורך כל השנים האחרונות את המקום הראשון בארצות הברית בין כל שאר המעשנות מכל הטיפוסים" פחמים, גזעי עץ או גז.
איך אתה מסביר את ההבדל בין המוצר של וובר לבין מוצר של המתחרים האחרים מדוע ההפרש במכירות הוא כל כך גבוה?
קודם נתחיל בחומר עצמו הגרילים והמעשנות של וובר, מעבר לתכנון והעיצוב שמושקע בכל מוצר ומוצר היתרון מגיע עד רמת הבורג הבודד. מעבר לכך לרוב היצרנים אין להם את ההיקף והיכולת הכספית להשקיע במכונות צבע האמייל שמאפיין את וובר. כיצרן הוא מצפה את חלקי הגריל בפורצלן כך שהצביעה אפויה בתנורים בטמפרטורה של 800 עד 1000 מעלות וזה פטנט שלהם וכנראה שלאף אחד אחר אין את היכולת הכספית להשקעה כל כך גבוהה. וובר  קיימת כבר 60 שנה ולא סתם היא צברה מוניטין בקרב חובבי הבר בי קיו בארה"ב ובשאר העולם.
* * *
אסף גרופר בן 40, נשוי + 2, יליד כפר ברוך שבעמק יזרעאל. עסק בשיווק סיטונאי של תכשיטי אופנה עילית ישראליים בארצות הברית.  בשנת  2009 חזר לארץ והחליט להפוך חלום למציאות ולהתמחות בבניית תנורי אבן ובישול בהם.
למה טבונים?
"לאורך השנים חלמתי על אפיית לחם אבל הפחד שיתק אותי. החלטתי  ללמוד לאפות לחם בדרך מסודרת ומקצועית ובניתי לעצמי תנור לבנים מוסק בעץ כי זה האידיאל לפי תפיסתי"
אסף מאמין אדוק במה שמכונה "סלואו פוד" עבודה בשיטות מסורתיות , אוכל איכותי וטרי, שימוש במרכיבים טבעיים ורצה לאפות לחם כמו שלחם באמת צריך להיות.
את התנור בנה בדירה שכורה במושב. מספרים ומהאינטרנט למד כיצד לבנות תנור לבנים נפוליטני הכי מקצועי שיש בכדי שיוכל לעשות פיצה ושאר בישולים המתאימים לטבון.
לאחר חודשיים של למידה ובנייה זהירה התנור הושלם ואז התחיל לנסות אפיה של לחמים ופיצות למיניהם. האיכות הייתה מצוינת אך עדיין, היה זה הובי. התוצאות הטובות שהתחילו להרשים חברים ומכרים הביאו לכך שהלחם הטוב שאפה התחיל להיות חלק מעסקות ברטר במושב.
לפני ששיווקו תכשיטים, שני בני הזוג באו מתוך עולם האוכל: אסף היה מנהל משמרת ב"דיקסי" של חיים כהן ובשלן רציני ואשתו עידית הייתה קונדיטורית מוערכת במסעדות יוקרה, מהשורה הראשונה בישראל ובעולם.
אז הוא נסע לאיטליה ואיתר יצרנים מובילים, למד את תורת הבניה של טבונים ולמד את כל אפשרויות השימוש בם וגם שבטבונים האלה, האיטלקים, יש הרבה תכנון, ידע מקצועי, חומרים מתקדמים ומסורת בניה של תנור איכותי שיוכל להגיע לטמפרטורה גבוהה  וחום אחיד במטרה להגיע לתוצאה סופר איכותית, בעלויות תפעול מינימאליות, במהירות ובנוחות עבודה רבה.
היום, יותר ויותר שפים למדו כי תנור כזה הוא כלי עבודה רב עוצמה, שימושי ורב גוני להרבה סוגי מאכלים החל ממאפים מלוחים, מנות ראשונות, בשר מסוגים שנים, דגים וירקות וכלה בפוקצ'ה, פיצה ולחם.
כרגע אסף – בעל חברת   450°c מייצג שתי חברות איטלקיות מובילית בתחום: "וולוריאני" Valoriani ו"פאווסי" Pavesi. וולוריאני נחשבים לחברה המובילה בעולם לייצור תנורי אבן/טבון לשוק המקצועי והפרטי ואילו בפוואסי מתמחים בתנורי טבון בעלי רצפה מסתובבת, מדובר בתנור מקצועי לפיצריות העובדות בתפוקה גבוהה (מחירו מתחיל ב-70,000 שקלים).
האם התנורים מיועדים רק לשוק המוסדי?
ברור שלא. אותה חברת מייצרת מבחר גדול של תנורי אבן-טבון ביתיים המיועדים לטבח החובב כמו גם לשף המקצועי
כל התנורים מתוכננים לפעול על עץ או על גז או במשולב.
מה אתה מעדיף
כמובן שעץ. תמיד אמליץ ללקוחותיי להשתמש בעץ כי התוצאה תהיה טעימה יותר, יחד עם חיסכון בעלויות הפעלה . כמובן שאי אפשר להתעלם מהנוחות שמאפשר מבער גז איכותי המיועד לטבון במסעדה עירונית.
אורי גלר לא הקוסם, אלא, הסו שף של חיים כהן ומנהל המטבח של מסעדת יפו תל-אביב.
מה הרקע המקצועי ומה הביא אותך לעבודה הזאת?
"בן 40, תמיד הייתי בעל זיקה למקצוע ומגיל צעיר חשבתי  להיות קונדיטור". בעברו היה מעצב גראפי (גם מקצוע שמתעסק באסתטיקה) וכשעבר, בשל לימודי אשתו, לניו יורק חיפש עבודה זמנית והגיע לנהל מסעדה.
בעל המסעדה, שנסגרה מאוחר יותר, היה בעל עסק נוסף להקמה ובניה של מסעדות והוא שידך אותו למסעדת כוכבים שבה מצא מקום טוב להתנסות בו. בשל גילו המאוחר (יחסית) רץ אורי ריצה מטורפת כדי ללמוד ולדעת יותר ויותר על תחום המסעדנות. היה גם בר-מן.
אחר כך עבד שלוש שנים, במסעדה ששמה "טבון" בניו יורק ובמקרה היא גם שייכת לגיסתו של חיים כהן ומשם נוצר הקשר.
המסעדה החדשה והמדוברת של חיים כהן יפו תל אביב נוסדה לפני שנה בדיוק ב- 11.11.11
הטבון שהתקין אסף גרופר הוא לב המסעדה הן מהבחינה הקישוטית והן מבחינת אופייה. הטבון, שכיפתו הלבנה והבוהקת נראית מכל מקום במסעדה: שולחנות ובר, היא חלק מהתפאורה ומשמשת גם חלק פונקציונאלי מרכזי של המטבח הגלוי לסועדים. חלק מהמנות בנויות על הטבון.
הטבון עובד על גז או על פחמי עץ?
הוא עובד על גז בגלל החוק הישראלי שאוסר, במקומות ציבוריים, על הפעלת טבון בפחמי עץ בגלל בעיות עשן וזיהום אוויר. רק מי שיש לו רישיון היסטורי ממשיך לעבוד עם פחמים אבל כל המסעדות החדשות אסורות בכך.
מה תגובות הקהל לטבון?
קודם כל הוא יפה אנשים אוהבים לשבת מול הבר לראות את האקשן המתרחש במטבח ובטבון, דברים נכנסים כחומר גלם ויוצאים כמאכלים מעוררי תיאבון.
איזה סוגי מאכלים?
דגים שלמים, בשרים למיניהם: קבבים, פריים ריב (אנטרקוט עם עצם), ירקות, פוקצ'ה,  ועוד הרבה דברים.
הלהיט?
פוקצ'ה שמקבל כל שולחן.
מה עוד?
"רוב הלקוחות הקבועים מבקשים תפוחי אדמה מהטבון. אלה תפוחי אדמה מאודים, חתוכים לרבעים שמקבלים צלייה חזקה מאוד ומהירה והם נפלאים בטעמם".
מבחינת רווחיות האם היה זה משתלם להשקיע בטבון יקר כל כך?
"זה תלוי בעלות המסעדה. במקרה שלנו כשהלב של המסעדה הוא הטבון שתופס מקום כל כך גדול וחשוב. התשובה – כן. עד היום אני חושב שזו הייתה החלטה נבונה.
כמה בני אדם באים בימים עסוקים?
עד 300. וזה הרבה מפני שלמסעדה, כמו זו שלנו, שעושה אוכל מוקפד הן מבחינת איכות האוכל, צורת הגשתו והן  מבחינת הטיפול בסועדים אתה לא יכול לדבר במונחים של מחזוריות אנושית תחשוב גם שזהו גם מקום בילוי עסקי. אנשים נהנים להיפגש כאן ואתה לא תזרוק לקוח שיושב ושותה כוס קפה לכן לא צריך לדבר במונחים מספריים. אנחנו משתדלים לשמור על הקו העדין שמעבר לו לא תוכל לעמוד במטרה שהצבת לפניך, להגיש אוכל מוקפד ואיכותי. 
אם כך יש כאן משהו ראשוני מבחינת העיצוב העסקי של המסעדה
אני יודע שמאז שחיים הכניס את הטבון למסעדה גם אחרים התחילו להכניס את המוצר וזה די אופייני לישראל, מעתיקים מהמצליחים פורצי הדרך".
יש בעיות תחזוקתיות?
כשיש עץ יש גם אפר ואילו כאן מדליקים והעסק עובד.
אתם מרוצים?
מאוד.
הכשרת הטבחים מסובכת?
נשמח תמיד לקבל מישהו שכבר צבר ניסיון אבל העבודה פשוטה ואנחנו מלמדים במהירות את הטבחים.


 

הרשמו כאן חינם לקבלת עדכונים ממזון+
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
+ שלח משוב
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים